הבלוג של אהוד אלחנתי

בדרך לסיוארד 26/06/2011

התעוררנו בחניון ליד קרחון הפורט'ג למזג אויר סגרירי משהו. אחרי התארגנות מהירה שמנו פעמנו לסיוארד עיר/עיירה נחמדה בדרום מזרח חצי האי קינאי כ 3000 תושבים.
כבר בתחילת הדרך פגשנו שני נשרים שקיננו על עץ בצד הדרך כאשר מידי פעם אחד מהם ,כנראה הזכר יצא במחול בחיפוש אחרי מזון.

המשכנו ל moose pass שם עצרנו לקפה וסיור מהיר באגם שכלל כמובן שלל מטוסי ים ממריאים ונוחתים כחלק ממערך התחבורה האופייני ללסקה

ליד הקפה מונומנט היסטורי של גלגל טורבינה הניזון מזרם מים עליז. תושבי המקום חיברו לו אבן משחזת לשמחת המטיילים , ציידים בעיקר אך לא רק !

גבי רונן - תעד את המקור, תודה

ב Moos pass בעיקר רצינו למצוא מסלולי הליכה באורך סביר וביצענו חלק מהמסלול ב ptarmigan .

הדרך מקסימה ומלאה בפריחה מלבבת.

סרטן

למי כרתו את הראש ?

מיהרנו לעיר כדי להספיק למוזיאון הימי שנסגר ב 1830. הדרך מקסימה העננות הנמוכה מהבוקר החלה להתרומם וחשפה את הנוף במלוא הדרו.

בדרך למוזיאון

המוזיאון (אקווריום) מהמם ביופיו וכמו תמיד באמריקה מהווה חלק מתשתית הלמידה והחינוך של ילדים. המקום שוקק ילדים מתלהבים והורים המרביצים בהם תורה (ימית)

מחול

התמונות הבאות מהמוזיאון - גבי רונן !

קולז' - גבי רונן

קולות

דגים

ציפורי ים וחיות אחרות

סיוארד, הרים סביב לה ובטבורה נמל. כשחזרנו מהמוזיאון ירדנו לנמל ופגשנו קבוצת תיירים שחזרה מסיור דייג. כל נוסע רשאיי לדוג ולקבל שני הליבטים ענקיים. בטקס משובב נפש (לא למי שנגעל מדגים ו/או מריחם ) נשקלים הדגים לכל תשואות הקהל וכולם מנצלים את ההזדמנות להצטלם איתם. הדגים הגדולים שהיגיעו בנגלה הזו היו במשקל של 40 עד 50 ק"ג (כל אחד). הצוות מפלט עבורם את הדגים במיומנות בלתי רגילה. פילוט דג לוקח פחות מדקה - מרשים! מכל דג כזה גדול נותר כ 50 אחוז פילטים אותם שוקלים אורזים ומקפיאים עבור 1.2 $ לליברה. אפשר לשלוח את המוצרים המוקפאים הבייתה (באצצעות UPS) לכל מקום בארה"ב תמורת עוד כ 15 ל 20 ליברות.

הליבטים לתפארת

חסר לדג כ 20 סמ כדי להיות בגובה שלי.

מפלטים ברגע

פסטיבל בנמל

דובים

יש משהו מיוחד בחיה הזו שגורמת להתרגשות רבה. כנראה הסיכון הטמון בפגישה לא צפויה עם דוב יוצר את ההילה ומעצים את הרצון לפגוש בהם אבל ממרחק בטוח.

כפי שכבר הבנתם ענין הדובים באלסקה הוא עקרוני, למטייל. זאת אומרת אפשר להגיד או קי לא ראינו אז מה אבל בבטן זה צורב כי כל המטיילים סביב ראו או סיפרו שראו בכל מקרה אנחנו לא מוותרים. ברור שאנחנ לא חוזרים הביתה בלי סיפור דובים (לא בדים) אמיתים.

עם הזמן למדנו איך לחפש אותם במורדות ההרים. השקענו זמן רב בצפיה על נקודות שחורות שהסתבר שלא היו אף פעם דובים אלא סלע. למדנו להבחין בין החומים לשחורים לא רק על פי צבעם אלא גם על פי צלליתם- לחומים יש גבנונים לפני הכתפיים אוזניים שמוטות ופרצוף עגול בעוד שלשחורים פרצוף מוארך ואוזניים זקורות.

את הראשונים פגשנו מטווח משקפת. לפעמים מטושטשים בשל המרחק הרב ולפעמים ברורים וחדים. תמיד עורר בנו ריגוש רב ובהתחלה אף ספרנו כמה דובים ראה כל אחד.

דב שחור - שייט בולדז

שייט בוולדז

את הדובה הבאה הראה לי במשקפת מקומי אדיב.

נצפתה עם גור בדרך לפורטג

בדרך לפורטג

את הדוב הבא זיהה גבי בעיני הנץ במורדות הערוץ בדרך לקרחון ביירון

קיווינו שנפגוש בהם בצידי הדרכים אך זה לא קרה. החלטנו לטוס לאיזור שבו יש סיכוי טוב לפגוש דובים בעונה זו של השנה. המקום נקרא Wolverine Creek . לשון ים החודרת מ Cook Inlet ומנקזת לתוכה מספר ערוצים. אחד מהם ה Volvarine מפורסם בדובים המגיעים בעונת הסלמונים להשביע את רעבונם.

הטיסה לשם חוויה בפני עצמה. טסים במטוס ימי מאגם בעיר סולדוטנה ונוחתים באגם אי שם מעבר למיצר המיים ולרגלי הקרחונים. שם ממתינה לנו סירה שתאסוף אותנו להמשך המסע אל הדובים. ג'יימס בונד ממש.

הטייס שלנו מסתבר אוהב ישראל ונוסע כל שנה לארץ. בברור נוסף למדנו שהוא נוסע במשלחות של נוצרים ולאיו דווקא מאהבת המדינה היהודית. בכל מקרה הפגין בקיאות בהוויה המקומית שלנו.

המטוס הימי

הטייס

המדריך שלנו דייב כמו רבים אחרים היגיע לאלסקה בגיל יחסית מבוגר (מורה בפנסיה) התאהב במקום רכש נחלה ומגיע מזה כ 16 שנה בכל קייץ. יש כאן משהו מיוחד שמושך אנשים אך זה כבר סיפור נפרד.

כבר בטיסה החלה החגיגה כאשר הטייס איתר דובה חומה ושני גורים ולשמחתינו ביצע יעף מעליהם כדי שנטיב לראות.

מיד כשהתקרבנו עם הסירה לנקיק ירד דוב חום גדול מבין השיחים זינק למיים ותפס סלמון גדול.

מסיים את הארוחה

גרפס לסיום

היה לנו מזל גדול. מזג האויר היה מופלא ועד סוף היום האירוע הזה לא חזר על עצמו ! זה היה השיא. בד"כ הדובים תופסים דגים בנקיקים כאשר הדגים מקפצים בין האבנים או מנסים לזנק במפלים אך דייג במיים עמוקים זה נדיר.

הדובים ניסו במשך כל היום. נכנסו למיים ושחו עם הראש במיים במטרה לאתר את הטרף אך ללא הועיל.

במשך היום היגיעו עוד דובים וגם שחורים אך אף אחד לא הצליח לתפוש דג.

הכרנו במקום מדריך נוסף – מורה למוסיקה – שמגיע לכאן כל קייץ לעבוד בטבע. מדריך נחמד - נתן לנו סלמון שדייב התנדב לפלט לנו אותו לארוחת ערב. גם מתכון מתאים לא חסך מאיתנו.