דלהי התחילה ברגל שמאל ואולי זו הסיבה שלא נפלנו בריצפה מהכרך הענק הזה.
איך טסנו הלוך ושוב אבל בכיוון אחד...😀
הזמנתי כרטיס טיסה ל 07:30 בערב מה שלא הפריע לי להיות מופתע ב 7:30 בבוקר שהטיסה לא הופיע על מסך הטלוויזיה בשדה התעופה ליד רישיקש.
משנתחוורה התמונה העגומה הסתבר גם שאין מקום בטיסה הבאה ב 08:30 בבוקר והיחידה שיש עוד לפני הלילה. אז הכרטיס הלך לפח וקנינו כרטיס נוסף בחברה אחרת.
בדלהי התחלנו את המסע שארגנו עם סוכן מקומי שסיפק נהג ובתי מלון. את התכנית בנינו בעצמינו על בסיס מידע שליקטנו והמלצות על חלוקת הימים של הסוכן.
תכננו מראש מסגרת של 18 לילות והיגענו לדלהי ב 9/11 בשעת בוקר מוקדמת.
 |
| שדה התעופה |
מונה הנהג חיכה לנו בשדה לקח אותנו למלון ויצאנו לסיור בעיר.
סיור ריקשה התחיל עם רוכב אופניים שדיבר 17 שפות פרט לעברית ואנגלית אז החלפנו אותו בדובר אנגלית סבירה.
נגררנו למסגד הגדול, עלינו במדרגות ואז הסתבר ששעת תפילת יום שישי, המשכנו ליעד הבא, שוק התבלינים. נשמע טוב אבל זה שוק של פירות יבשים. לא מענין ולא צבעוני, אז נכנסתי למסגד גדול בדרך. דבורה נמנעה, לא רוצה לחלוץ נעליים אלא אם משוכנעת ששווה. אז אני "טועם המלך.." בנתיים מבררת כמה דברים עם נהג הריקשה.
 |
| מבררת עם נהג הריקשה |
תחנה הבאה בית חולים לציפורים. הריקשונר קיצר את הדרך על ידי רכיבה נגד כיוון התנועה. מדובר בדרך של 4 נתיבים, די מפחיד אך היגענו השלום.
בית החולים, מבנה של מספר קומות ממוקם בסמיכות למקדש מה שמחייב להוריד נעליים, כבר התרגלנו.
טיפסנו שתי קומות בהן כלובים של ציפורים מסוגים שונים, קשה לראות כי די חשוך. לקומה העליונה לא ניתן לעלות. רעיון יפה אך מבחינה תיירותית - לר ממש שווה.
תחנה אחרונה המבצר האדום. כשהיגענו הבחור מהריקשה טען שהתור להכנס ימשך כשעתיים והיציע שנצלם מבחוץ. כך עשינו אבל כשחזרנו התלוננו אצל המאכר שמארגן את הנהגים והוא החזיר אותו איתנו אחר כבוד והכריח אותו לקחת אותנו לקופת הכרטיסים.
בפועל זה מתנהל בפשטות. זרים משלמים 600 רופי כניסה והמקומיים 5 רופי. לזרים תור נפרד קצר ומהיר. רכשנו כרטיסים ונכנסנו.
הזהירו אותנו מפני כייסים. כעת זה ברור, במחיר הזה לכייסים המקומיים שווה להכנס למבצר ליום עבודה .
המבצר מרשים בגודלו ושווה ביקור.
פגשנו גרסה יפיפיה של העץ הקדוש להינדים. לטענתם ביום ובלילה פולט חמצן. שווה בדיקה
 |
| העץ הקדוש |
סיירנו גם בסלמס בדלהי. לטענת המומחים המדינה בונה בתים לשוכני הסלמס , מעבירה אותם לשם ומנסה לסגור את האיזורים בהם הם גרים. התהליך לא לגמרי מושלם. רבים מקבלים דירה וחוזרים לגור ברחובות , מקבלים עוד דירה והופכים את העינין לעסק.
הסלמס שסיירנו בהם בנויים מאוסף סימטאות צרות במיוחד משובצים בחדרים קטנים בהם מתגוררים האנשים. התמונות כאן משקרות בגלל הצבעוניות העזה.
בכל מקרה כשחושבים על מעגלי החיים של האנשים האלה מינקות עד זיקנה קשה שלא לכעוס על כל הסבל ואי הצדק שבעולם.
עשינו סיבוב במיין באזר של דלהי. כל כך הרבה מדברים עליו ברשתות
ובעיקר בישראליות, אבל לא מצאתי בו משהו יותר במיוחד. הודו זה בזאר אחד גדול וזה
עוד אחד. מה שכן היה שם נהג ריקשה עם הומור , כשדחינו את הצעתו להשתמש בשירותיו פנה
אלינו בחיוך כובש ואמר
no riksha, maybe helicopter?
 |
| מכין טבק לעיסה |
בכניסה למסגד המשגיח התנהג בגסות מובהקת באופן שבו דרש שנשלם עבור המצלמות והחיפןש הגס שערך בתיקים למצוא טלפון נייד. אולי זיהה שאנחנו ישראלים ואולי הכל בראש שלי. דבורה נשארה בחוץ עם המצלמות.
בדיעבד לא היה שווה את המאמץ כולל הטיפוס למגדל. בזיהום האוויר של דלהי הרבה לא רואים.
תחנה אחרונה בתקלות של דלהי ,מופע. רכשנו כרטיסים לקומדיה מדוברת במקום מקסים. כשהיגענו הסתבר שההצגה בוטלה מטעמים טכניים נשארו שני כרטיסים לנצגה אחרת גם נהדרת. שאלתי אם יש אוזניות עם תרגום ונעניתי בחיוב.
הצטלמנו בחוץ בשמחה עד שהסתבר שאין תרגום. נשארנו חצי שעה במופע והסתלקנו משועממים אך .... זורמים.
פיצוי אמיתי היה הביקור במקדש אקשדראם כולל מופע אורקולי מוצלח.
משום מה לא נמצאו תמונות... אז קבלו באדיבות גוגל
לא ממש אהבנו את דלהי.
תכננו כאן 3 לילות ועזבנו בשמחה אחרי 2 לילות.
