המון זמן עבר והפוסט הזה תקוע אצלי במחשב ומסרב להשתחרר.
תקופה ארוכה שכל המשפחה משני עברי האוקינוס חגה ונעה סביב עניני הבריאות של מיה. ימים קשים .
כל הביקור כאן ענן כבד של הברור הרפואי של מיה תלוי היה מעל ראשי. אני בטוח שגם מעל ראשם של דני ומיכלי אך אף אחד לא ממש נתן לזה ביטוי. כרגיל קיבלו וארחו אותי נהדר ולא נאמר דבר. נראה שהחליטו כאן לחיות חיים בריאים אופטימיים ונורמליים יהיה מה שיהיה וטוב שכך.
שלשום אחרי ציפיה מורטת עצבים היגיע הטלפון המשחרר מהרופא.
אפשר היה לשמוע את רעם האבנים המתגלגלות מעל ליבם וליבי.
כעת כמעט שנה אחרי אני מרגיש שאני יכול לפרסם. מיה ברוך השם! גדלה ופורחת לומדת היטב משתתפת בחוגים ומתגברת בצורה מדהימה על כל הקשיים הכרוכים בקבלת התרופות.
מאז שנכתב הפוסט הזה במקור היינו שוב אצל החמודים/חמודות בכל הגילים ושוב היה נפלא - אספר בנפרד.
זהו באשר לענין הזה.
כידוע לכולם הימים באמריקה קצרים מהרגיל. שמתי לב לתופעה הזו כבר בביקורים בברקלי. עד שכבר מגיעים כבר צריך לחזור. יוצאים בבוקר מהבית עם תוכניות והופ כבר צריך לאסוף את הילדים וכו' לא מספיקים כלום.
הביקור הזה היה אינטנסיבי במיוחד בנוסף לאמור כבר לעיל.
יומיים אחרי שהיגעתי התחיל לרדת שלג. לא כמו שאפשר לחשוב התחיל ככה קל מאד ומיד יצאנו החוצה לשחק.
ולמחרת התגבר עד שנערמו כ 20 עד 30 סמ שלג. חוויה מרנינה ואהובה במיוחד. השתוללנו בחוץ עד כלות .
למחרת בבוקר נכשלנו כישלון חרוץ בהוצאת האוטו עם הילדים לכיוון הכביש הראשי. ארה"ב , מדינת עולם שלישי ? הכבישים הראשיים פנויים/מפונים אך בכבישים הצדדים אף אחד לא טורח לפנות ובעליה הקטנה ביציאה מהבית נתקענו- לא לבלוע ולא להקיא. אחרי שפינינו את הילדים מהאוטו דני הפגין כישורי נהג שודים והחליק את האוטו במורד עד אל מול הכניסה לגרא'ג ואיך שהוא איפסנו אותו במקום.
זהו נכנסנו לשביתת שבת בבית. ארבע ימים דני עבד מהבית (שיחות טלפון שמתחילות ב 0600 בבוקר ונמשכות עד אמצע הלילה עם לקוחות פוטנציאליים ל RDP WINDOWS 8 server ) והילדים בבית.
מיכלי התגלתה שוב בכל גדולתה. בקור רוח חיוך אהבה וסבלנות יזמה בבית פעילויות מגוונות שאלמלא הן כולנו היינו יוצאים מדעתינו. מעט מהם מתועדות בתמונות.
בסופו של דבר השלג היה ענין זמני ומשעשע לא מנע מאיתנו לבלות ביחד
טיילנו לאנה קורטז
קפצנו ב skyhigh
לא החמצנו חוגי התעמלות - אליפות !
השתעשענו בבריכה וחוגי שחיה
וגולת הכותרת - שיעורי סקי שלקחו הילדים (כולל דני)
להתראות
תקופה ארוכה שכל המשפחה משני עברי האוקינוס חגה ונעה סביב עניני הבריאות של מיה. ימים קשים .
כל הביקור כאן ענן כבד של הברור הרפואי של מיה תלוי היה מעל ראשי. אני בטוח שגם מעל ראשם של דני ומיכלי אך אף אחד לא ממש נתן לזה ביטוי. כרגיל קיבלו וארחו אותי נהדר ולא נאמר דבר. נראה שהחליטו כאן לחיות חיים בריאים אופטימיים ונורמליים יהיה מה שיהיה וטוב שכך.
 |
| בהמתנה |
שלשום אחרי ציפיה מורטת עצבים היגיע הטלפון המשחרר מהרופא.
אפשר היה לשמוע את רעם האבנים המתגלגלות מעל ליבם וליבי.
 |
| בבית. הכל סבבה |
מאז שנכתב הפוסט הזה במקור היינו שוב אצל החמודים/חמודות בכל הגילים ושוב היה נפלא - אספר בנפרד.
זהו באשר לענין הזה.
כידוע לכולם הימים באמריקה קצרים מהרגיל. שמתי לב לתופעה הזו כבר בביקורים בברקלי. עד שכבר מגיעים כבר צריך לחזור. יוצאים בבוקר מהבית עם תוכניות והופ כבר צריך לאסוף את הילדים וכו' לא מספיקים כלום.
הביקור הזה היה אינטנסיבי במיוחד בנוסף לאמור כבר לעיל.
יומיים אחרי שהיגעתי התחיל לרדת שלג. לא כמו שאפשר לחשוב התחיל ככה קל מאד ומיד יצאנו החוצה לשחק.
ולמחרת התגבר עד שנערמו כ 20 עד 30 סמ שלג. חוויה מרנינה ואהובה במיוחד. השתוללנו בחוץ עד כלות .
למחרת בבוקר נכשלנו כישלון חרוץ בהוצאת האוטו עם הילדים לכיוון הכביש הראשי. ארה"ב , מדינת עולם שלישי ? הכבישים הראשיים פנויים/מפונים אך בכבישים הצדדים אף אחד לא טורח לפנות ובעליה הקטנה ביציאה מהבית נתקענו- לא לבלוע ולא להקיא. אחרי שפינינו את הילדים מהאוטו דני הפגין כישורי נהג שודים והחליק את האוטו במורד עד אל מול הכניסה לגרא'ג ואיך שהוא איפסנו אותו במקום.
זהו נכנסנו לשביתת שבת בבית. ארבע ימים דני עבד מהבית (שיחות טלפון שמתחילות ב 0600 בבוקר ונמשכות עד אמצע הלילה עם לקוחות פוטנציאליים ל RDP WINDOWS 8 server ) והילדים בבית.
מיכלי התגלתה שוב בכל גדולתה. בקור רוח חיוך אהבה וסבלנות יזמה בבית פעילויות מגוונות שאלמלא הן כולנו היינו יוצאים מדעתינו. מעט מהם מתועדות בתמונות.
בסופו של דבר השלג היה ענין זמני ומשעשע לא מנע מאיתנו לבלות ביחד
טיילנו לאנה קורטז
קפצנו ב skyhigh
לא החמצנו חוגי התעמלות - אליפות !
השתעשענו בבריכה וחוגי שחיה
וגולת הכותרת - שיעורי סקי שלקחו הילדים (כולל דני)
להתראות
