אני לא מאמין !
פגשתי אותם ממש כמו פעם כשהייתי ברווז.
טוב ,כולם כבר יודעים שכשהייתי קטן הייתי ברווז. ולא סתם ברווז. מלך הברווזים! איך נעשיתי מלך? זה כבר סיפור אחר.
יצאתי לטייל עם מיה, יעלי , אורי , מיכלי ואבא דניקי . למי שלא מכיר, אלה בני משפחת בר. הילדים ונכדים שלי.
בחרנו מסלול טיול פשוט בסביבות העיר. אף אחד לא שער מה עומד להתרחש.
הדרך התמשכה בינות לעצים עבותים ובמעלה ההר התלול ולבסוף הגענו לאגם גדול ממש קרוב. התארגנו לארוחת בוקר קלה על שפת האגם והתכוננו להליכה ברגל.
אבל איך אפשר ללכת בלי איזה קרטיב/ארטיק משהו טעים למסע? הכנסתי יד לכיס ואבוי - אין ארנק. אתם לא יכולים לתאר לעצמכם איזו אכזבה נגרמה כשבישרתי לקטנים שיצטרכו לוותר על הקינוח. בכי גדול מילא את היער. רק אורי לא התרגש. הוא היה אז קטן מידי ולא הבין על מה המהומה הגדולה.
קיבלתי שפע של עצות טובות ממיה ויעלי - איפה לחפש ומה לעשות כדי לפתור את הבעיה אך, לשווא. כלום לא עזר. נותרנו ללא קינוח והבכי פרץ מחדש.
בזמן שנשארתי לנקות את המקום החבורה התחילה כבר לצעוד ולמרות שכבר די התרחקה ממני יכולתי עדיין לשמוע את קולות הבכי. שוב חיפשתי את הארנק, הפכתי את התרמיל והכיסים אולי יתגלגלו כמה מטבעות אך לצערי לא נמצא דבר.
לפתע נדמה היה לי שאני שומע מישהו קורא בשמי. ככה בשקט. התקרבתי לשפת האגם בצעדים מהוססים. חשבתי שהקולות נשמעים מוכרים אך לא הייתי בטוח. עוד כמה צעדים ואני רואה לפתע ברווז יפהפה משייט לו בנינוחות בין השיחים. הי ! אני אומר לו . קראת לי ? הברווז סובב את ראשו לעברי הביט בי במבט מוזר ולחש : אתה לא מכיר אותי ? התבוננתי שוב והוא אמר: אני גרג הברווז המגרגר ואתה היית מלך הברווזים, נכון?
וואו. אני נדהם ונזכר. גרג, הברווז המגרגר ניסה פעם לבלוע תפוח אדמה קצת יותר גדול ממה שיכול היה. התפוח נתקע בגרונו - לא לבלוע ולא להקיא. גרג התקשה לגעגע כדרך הברווזים והשמיע במקום זאת קולות גרגור מוזרים. הברווזים הצעירים ששיחקו אתו באגם לא הפסיקו לצחוק לשמע הגרגורים המוזרים ומאז דבק בו השם גרג המגרגר.
גרג לא יכול היה לאכול כיוון שבפה שלו היה תקוע לתפארת תפוח אדמה וזו כבר בעיה חמורה אמרו זיקני הברווזים.
חשבו והחליטו להביא את גרג למלך הברווזים כדי לשמוע בעצתו. הקשבתי רוב קשב לסיפור המעשה ואחרי שבדקתי את גרג המגרגר הודעתי : כל שבט הברווזים יתגייס לדגדג את גרג המגרגר דגדוגים ארוכים עד שהצחוק שיתגלגל מגרונו ידחוף את תפוח האדמה החוצה והוא שוב יוכל לזלול את הדגיגים שכה אהב.
וכך היה. גרג הניף את כנפיו לאויר וכל הברווזים על פי התור דגדגו אותו. בתחילה נתקע הצחוק בגרונו, גופו היטלטל בחוזקה, פניו האדימו כעגבנייה מהמאמץ עד שלבסוף התפוח נפלט מגרונו וטס כמו טיל לעברו השני של האגם.
נכון, אמרתי לגרג. אני זוכר איך כמעט התפקעת מצחוק עד שנפלט התפוח.
אהה, אני אסיר תודה על הרעיון הנפלא שלך. במקרה שמעתי שיש בעיה עם הקינוח. הנחתי כאן על הגדה שקית קטנה עם כסף שאספתי בקרקעית האגם ואתה, לך וקנה את הקינוח המובטח. בעודו מדבר, התקרבו כמה אנשים לעברי וגרג צלל מיד ונעלם בעומק האגם.
כשחזרו לא הבינו מאיפה הגיעו הקינוחים. סבא מאיפה זה היגיע פתאום ? סיפרתי להם את כל מה שקרה. אני לא מאמינה אמרה מיה ורצה לשאול את אמה אם באמת.... ברור, הרי את יודעת שסבא היה ברווז כשהיה קטן, אמרה מיכלי. מיה לא יכולה הייתה להתכחש לקינוחים שהגיעו באופן מסתורי והסתערה על הגלידה בחיוך גדול.
מאז מידי פעם כשיצרם מתגבר במיוחד מבקשים ממני לקרוא לברווזים כדי שיפתרו לנו בעיות שונות ואני נענה בשמחה. וגרג ? כשממש מוכרחים הוא מגיע.
Tilden Park, Berkely Ca 2009
פגשתי אותם ממש כמו פעם כשהייתי ברווז.
טוב ,כולם כבר יודעים שכשהייתי קטן הייתי ברווז. ולא סתם ברווז. מלך הברווזים! איך נעשיתי מלך? זה כבר סיפור אחר.
יצאתי לטייל עם מיה, יעלי , אורי , מיכלי ואבא דניקי . למי שלא מכיר, אלה בני משפחת בר. הילדים ונכדים שלי.
בחרנו מסלול טיול פשוט בסביבות העיר. אף אחד לא שער מה עומד להתרחש.
הדרך התמשכה בינות לעצים עבותים ובמעלה ההר התלול ולבסוף הגענו לאגם גדול ממש קרוב. התארגנו לארוחת בוקר קלה על שפת האגם והתכוננו להליכה ברגל.
אבל איך אפשר ללכת בלי איזה קרטיב/ארטיק משהו טעים למסע? הכנסתי יד לכיס ואבוי - אין ארנק. אתם לא יכולים לתאר לעצמכם איזו אכזבה נגרמה כשבישרתי לקטנים שיצטרכו לוותר על הקינוח. בכי גדול מילא את היער. רק אורי לא התרגש. הוא היה אז קטן מידי ולא הבין על מה המהומה הגדולה.
קיבלתי שפע של עצות טובות ממיה ויעלי - איפה לחפש ומה לעשות כדי לפתור את הבעיה אך, לשווא. כלום לא עזר. נותרנו ללא קינוח והבכי פרץ מחדש.
בזמן שנשארתי לנקות את המקום החבורה התחילה כבר לצעוד ולמרות שכבר די התרחקה ממני יכולתי עדיין לשמוע את קולות הבכי. שוב חיפשתי את הארנק, הפכתי את התרמיל והכיסים אולי יתגלגלו כמה מטבעות אך לצערי לא נמצא דבר.
לפתע נדמה היה לי שאני שומע מישהו קורא בשמי. ככה בשקט. התקרבתי לשפת האגם בצעדים מהוססים. חשבתי שהקולות נשמעים מוכרים אך לא הייתי בטוח. עוד כמה צעדים ואני רואה לפתע ברווז יפהפה משייט לו בנינוחות בין השיחים. הי ! אני אומר לו . קראת לי ? הברווז סובב את ראשו לעברי הביט בי במבט מוזר ולחש : אתה לא מכיר אותי ? התבוננתי שוב והוא אמר: אני גרג הברווז המגרגר ואתה היית מלך הברווזים, נכון?
וואו. אני נדהם ונזכר. גרג, הברווז המגרגר ניסה פעם לבלוע תפוח אדמה קצת יותר גדול ממה שיכול היה. התפוח נתקע בגרונו - לא לבלוע ולא להקיא. גרג התקשה לגעגע כדרך הברווזים והשמיע במקום זאת קולות גרגור מוזרים. הברווזים הצעירים ששיחקו אתו באגם לא הפסיקו לצחוק לשמע הגרגורים המוזרים ומאז דבק בו השם גרג המגרגר.
גרג לא יכול היה לאכול כיוון שבפה שלו היה תקוע לתפארת תפוח אדמה וזו כבר בעיה חמורה אמרו זיקני הברווזים.
חשבו והחליטו להביא את גרג למלך הברווזים כדי לשמוע בעצתו. הקשבתי רוב קשב לסיפור המעשה ואחרי שבדקתי את גרג המגרגר הודעתי : כל שבט הברווזים יתגייס לדגדג את גרג המגרגר דגדוגים ארוכים עד שהצחוק שיתגלגל מגרונו ידחוף את תפוח האדמה החוצה והוא שוב יוכל לזלול את הדגיגים שכה אהב.
וכך היה. גרג הניף את כנפיו לאויר וכל הברווזים על פי התור דגדגו אותו. בתחילה נתקע הצחוק בגרונו, גופו היטלטל בחוזקה, פניו האדימו כעגבנייה מהמאמץ עד שלבסוף התפוח נפלט מגרונו וטס כמו טיל לעברו השני של האגם.
נכון, אמרתי לגרג. אני זוכר איך כמעט התפקעת מצחוק עד שנפלט התפוח.
אהה, אני אסיר תודה על הרעיון הנפלא שלך. במקרה שמעתי שיש בעיה עם הקינוח. הנחתי כאן על הגדה שקית קטנה עם כסף שאספתי בקרקעית האגם ואתה, לך וקנה את הקינוח המובטח. בעודו מדבר, התקרבו כמה אנשים לעברי וגרג צלל מיד ונעלם בעומק האגם.
כשחזרו לא הבינו מאיפה הגיעו הקינוחים. סבא מאיפה זה היגיע פתאום ? סיפרתי להם את כל מה שקרה. אני לא מאמינה אמרה מיה ורצה לשאול את אמה אם באמת.... ברור, הרי את יודעת שסבא היה ברווז כשהיה קטן, אמרה מיכלי. מיה לא יכולה הייתה להתכחש לקינוחים שהגיעו באופן מסתורי והסתערה על הגלידה בחיוך גדול.
מאז מידי פעם כשיצרם מתגבר במיוחד מבקשים ממני לקרוא לברווזים כדי שיפתרו לנו בעיות שונות ואני נענה בשמחה. וגרג ? כשממש מוכרחים הוא מגיע.
Tilden Park, Berkely Ca 2009
