טיול לאלסקה - כביש 8 בדרך

באלסקה קשה לשמור על קשר רציף והפרסומים מתעכבים. עם קוראי הנאמנים סליחה.

יצאנו מפארק דנאלי אחרי טיסת ההליקופטר כיוון כללי צ'יטנה ובהנחה שנעצור בדרך בשל הכביש המשובש והאיטי.
ה Denali Hwy הוא כביש(דרך) חדשה יחסית כ 140 מייל אורכה. הכביש אינו סלול אך בנייתו חסכה נסיעה ארוכה דרך פיירבנקס למערב המדינה. בדרך חלפנו את העיירה Cantwell מאה תושבים (עם רוח גבית), בתחנת הדלק קיבלנו גם מידע על מקומות בדרך והתחלנו במסע.
הנסיעה שווה את המאמץ והטילטולים. חלקה הראשון נופי קרחונים והרים גבוהים.

באמצע הדרך עצרנו ב"פונדק" דרכים. שוחחנו עם בעלי הבית, מבוגרים שהיגיעו למקום בשנות השישים ועסקו גם בצייד ובאספקה למחנה הכורים שהיה באיזור. כיום הם מפעילים לודג' קטן רק לקבוצות. הפעלת המקום לבודדים יקרה מידי ובחורף הם סגורים וגרים באלסקה. זהו מודל חיים שחוזר על עצמו עם רבים מבעלי הפונדקים בדרכים.

מבט על הדרך



בחלקה השני של הדרך משתנה הנוף למרחבים עם מאות אגמים שנוצרו בעת נסיגת הקרחונים.

בדרך פגשנו גם את הבחור הזה Porcupine מתנהל לאיטו על הדרך.

וגם את המוס הצעיר הזה שאיבד את דרכו

באדיבות גבי

וגם את המוס הזה גבי צד במיומנות רבה

בהמשך חלפנו את קרחון מקלרן הנצפה ממעבר ההרים הקרוי על שמו.

עשינו טיול קצר במסלול הבוצי - אל תגידו שרק נוסעים.

בסוף המסלול נכנסו לחניון על שפת אגם Tangle. חנינו ליד קראוון של חבורה צעירה יחסית עם ילדים ששמחו לקראתינו ואף הציעו לנו בירות, עצים לחימום ולהצטרף אליהם לארוחה. כששמעו שאנחנו מישראל גבי ארכיטקט ואני Assistant Professor (כשהייתי בשבתון זה היה התואר) יצאו מגידרם לההל את המוח הישראלי ולא חדלו לקרוא לי פרופסור. זה היה מצחיק בעיקר מפני שמפוזר מכפר אז"ר מתאים לי יותר.

חדי העין יבחינו בתרופה המלווה אותנו ושומרת על בריאותינו

היה כף !!!!

טיול לאלסקה - בהליקופטר מעל הקרחונים

היום זה היום - טסים בהליקופטר מעל הקרחון. גם אני לא טסתי אף פעם בהליקופטר והפרפרים עבדו שעות נוספות. דבורה - לא מודה אך דרוכה. אספו אותנו עם רכב מה campground כפי שמגיע למי שמסכים לשלם 430 דולר לאדם. אנחנו שילמנו חצי בזכות ספר הקופונים של אלסקה!

כשהיגענו למנחת החל הטקס. דבר ראשון שקילה. חברה דיסקרטיים. רק הבחור ששוקל רואה את התוצאה. ברור שאני הייתי הכבד ביותר מכל הקבוצה - כשחוזרים מתחילים דיאטה.
קיבלנו סוג של ערדליים שיאפשרו לנו ללכת על הקרחון בלי להחליק

חשבנו שיהה קר

גבי והערדליים

בנתיים היגע עוד קבוצת אמריקאים שעברו תהליך דומה ואז הוזמנו לתדריך בטיחות. איפה מותר ואיפה אסור לעמוד/לגעת וכו. בסיום חילקו אותנו לשתי קבוצות בקבוצה שלנו שישה אנשים מסוק מלא.

ליד הטייס עם יפה

על פי המשקלים קובעים לכל אדם איפה לשבת במסוק. דבורה ויפה נקבעו לשבת קדימה - ליד הטייס ואנחנו הצלמים (גבי ואני מאחור בספסל של ארבע מה שמבטיח שאחד מאתנו ישב באמצע.
בקשות דחופות שהרצנו לטייס והסברים מנומקים למה אנחנו לא יכולים עם הסידור הזה לא הועילו.

בלת בררה ובדיעבד טוב שכך הבנות קיבלו את מצלמות הסטילס לצלם מקדימה ואנחנו עם הוידאו מאחורה.

הטייס, בחור צעיר וחמוד רתם את כולנו לכסאות ולאוזניות הקשר הפנימי. דקה חמום מנועים והמראה.

דבורה דומעת מהתרגשות בלי הפסקה. הוגשם לה חלום. יפה עיניה עצומות מפחד לא שועה לפניות הטייס להרגע ולהנות מהטיסה. גבי  רגוע ,מצלם (כבר טס הרבה בצנחנים) ואני מתלהב ומצלם.

אחרי כמה דקות נרגעו המתרגשים והמפחדים ודבורה ויפה צילמו תמונות וסרטונים נהדרים.

קרחון מיני רבים

הקרחון  "מתקפל" מהלחץ הפנימי

נחיתה על הקרחון

חוות הטיסה ,הנופים והנחיתה על הקרחון הייתה מהממת.

דבורה - "אני הולכת ללמוד קורס טייסי מסוקים" 

כדי להרגע עשינו סיבוב במרכז תיירותי שקרוב למנחת 

עליות ומורדות

ראשיתו של הפוסט הזה כשהייתי אצל מיכלי בתקופה שבה דני חיפש התמחות לתקופת הקיץ בין שתי שנות הלימוד.
התחלתי לכתוב מזמן וכעת היגיע זמנו.

"עליות ומורדות " - ביטוי למצבי הרוח שתפס חזקה בשיח שלי עם מיכלי לאחר נסיעתה לחו"ל.

מערבולת הרגשות התחילה מזמן - לפני כשנתיים - כשהתבשרנו על הרעיון לצאת ללימודים בחו"ל.
פירגון ותקווה ,חששות מפרידה ארוכה מאד ממיכלי ,דני ,מיה ,יעל ואורי שרק הגיח לעולם , פחד מפני כישלון כלכלי , תמיכה במימוש עצמי של ילדים שעזבו את הקן (מזמן כבר למען האמת) ,פרידה מחלומות (לקחת את מיה מבית הספר כל צהריים) וניסיון להאחז בחלומות חדשים.
ביני לביני חשבתי שיש מידה של חוסר אחריות במהלך כזה ,בגיל כזה ,עם משאבים כאלה ועוד כאלה וכאלה ככל שהשכל הצליח לייצר בצר לו.  לא יכולתי חהחליט באיזה מידה ההחששות שלי מבוססים על היגיון ומספרים או סתם על אגואיסטיות . בוודאי כמו בכל דבר היה גם וגם - לאלוהים פתרונים.

ככל שהתקדמו ההכנות בפועל קליפת האגוז של הרגשות נדה על פני הגלים בין תקווה לשינוי בהחלטה לבין פירגון להצלחה.
בתוך המערבולת נשלפו כל הטעונים מצד ההיגיון והחשבון. אקסלים המוכיחים בעליל שההרפתקה הזו מסוכנת מבחינה כלכלית (ועדיין)- נכתבו. נעשה גיוס שקט של מילואים (חברים) שיסבירו בזהירות הראויה שמדובר פה בסיכון גדול. תוך כדי תנועה קיבלתי הסברים מלומדים מדני ומיכלי על ההבדלים התהומיים בין לימודים בארץ לעומת לימודים בחו"ל. לא הצלחתי להבין אז את מה שהבנתי היטב כאשר שהיתי בחברתם בתקופת הלימודים.

האסימון נפל לי באחת משיחות הנפש עם מיכלי כשאמרה לי "אבאל'ה אני רוצה חיים אחרים". הבנתי. המרק זה רק תרוץ. הילדים רוצים לשבור שיגרה נוחה של הייטק בא"י ולהתגלגל בנתיבים פחות שיגרתיים. זה נגע בי. אולי בגלל אורח חיים השגרתי יחסית שניהלתי אני והפנטזיות השונות שצפות ועולות בימי הפנסיה העליזים.
מאז אותה שיחה שהתנהלה בשלבים די מתקדמים של התהליך אחרי ליל הסדר (בהמשך) הייתי מאה אחוז איתם וכל עננה שהעיבה על סיכויי הנסיעה גרמה לי אכזבה (אמיתית) רבה.

דני ומיכלי מצידם המשיכו במלוא המרץ להכין את כל הנידרש על ידי האוניברסיטאות. בנחישות ראויה ובאופטימיות האופיינית למיכלי נמשך המרוץ אחר הגלימה. בלילה כשהילדים ישנים אחרי יום מפרך של עבודה מחוץ ובתוך הבית הוכנו המאמרים, חיבורים בחינות ועוד ועוד. ראוי להערכה רבה !

בתקופת הראיונות עם נציגי אוניברסיטאות חווינו שוב את העליות והמורדות. עיסוק מתמיד בפרשנות לתשובות שלא מגיעות  (בסתר הלב חשבתי אולי לא יסעו - אבל מה עם ההגשמה העצמית ?) , תשובות שלילות שמעכירות את מצב הרוח וזינוק בעליה כשהיגיעו שתי תשובות חיוביות (הרגשתי הרבה גאווה ביכולת שגילה דני ובתמיכה הבלתי מתפשרת של מיכלי -אך זה היה מסמר אחרון בארון התקוות הסמויות) . צרות טובות הם צרכים לבחור.

מיכלי דני ואורי (השובב בקושי נולד וכבר רואה עולם!) נסעו לחו"ל - במקור לחוף המזרחי - כדי להתרשם מהאוניברסיטה. תוך כדי שהייה שם דני לא התעצל וטס לחוף המערבי - ברקלי - כדי לבדוק אם עדיף.
כמה שעות לפני ליל הסדר אפריל 2009 נחתו בארץ והיגיעו למיקי - ישר לשולחן! שימחה גדולה.

http://allbarstories.blogspot.com/2009_04_01_archive.html

לקח זמן התלבטויות קשות שלהם ועליות ומורדות שלי.

http://allbarstories.blogspot.com/2009/05/blog-post_29.html

משהתקבלה ההחלטה שמחתי להצטרף למיכלי בטיסה לקליפורניה. דני כבר נסע ובמרץ האופייני ארגן דירה, רכב ומיטות קומתיים לילדים ועוד ועוד. כשהיגענו כבר היה בסיס מוצק ועסקנו בהשלמות שונות.

לאחר הקבלה והצלחה בשנת הלימודים הראשונה אבן הדרך הבאה (עליות ומורדות) היא השגת התמחות לתקופת הקייץ. אח"כ מקווים  לקבל הצעת עבודה מהחברה בה התמחית (שוב עליות ומורדות) .
הייתי שם. לא פשוט. דני הישקיע במשך כל השנה את כישוריו הלא מבוטלים ביצירת קשרים שיהיו תשתית להרחבת הסיכוי לקבל עבודה. פנה למספר חברות התראיין בחלק מהם וגם שם תהליך דומה לראיונות בארץ. אין תשובות, תשובות שליליות - עולים יורדים.
ואז (עליה ) הזמנה לראיוות במיקרוסופט בסיאטל. דני טס לשם התראיין ואנחנו עלינו וירדנו עם הדווחים שלו. כל מילה וניד ראש היא רמז(?) להצלחה כישלון. כשחזר הבייתה באי ודאות מוחלטת התחילה תקופת המתנה לא קלה. לחתוך את המתח באויר בסכין. לא מדברים על זה ,אבל זו הייתה כמעט האופציה האחרונה.

ואז תוך כדי מסע רכש בקוסקוט דני התקשר למיכלי לשאול אותה אם יש לה מעיל גשם או משהו כזה (רמז למזג האויר בסיאטל). ההתרגשות והדמעות - לא יאומן. מה זה עליות? טיסה !

בתום או לקראת תוום תקופת ההתמחות נכנסים להמתנה לקבלת Job Offer הנכסף . אין כאן עליות ומורדות רק מתח רב והרבה תקווה. טוב לסגור את הנושא לקראת תחילת שנת הלימודים הבאה. שיהיה ראש שקט. ככל שההמתנה מתארכת מתחיל החשש להרים ראש ויש לתת לו מידי פעם מכה כדי שלא ישתולל.
כשהיגיע ההצעה - ברור , חיוך והקלה גדולה. נסללה הדרך להצלחה. שוב רגשות מעורבים. שמחים על ההצלחה ומפנימים שוב את התובנה שהילדים יהיו בחול עוד כמה שנים טובות.

התחלתם מסע מופלא. קרעתם את ה...! ביחד ,טכסתם עצות, התמודדתם עם מכשולים וקשיים רבים ותוך כדי לימודים ועבודות מזדמנות עברתם קליטה בארץ אחרת וגידלתם לתפארת את שלושת החמודים . ח ח ענק!
והקטנים שגדלים במהירות ראויים למחמאות. עברו לסביבה זרה, בתי ספר, גנים ושפה. למדו בהצלחה להסתדר. כל אחד מתמודד בדרכו המיוחדת עם התרבות והשפה החדשים.
כעת אנו באלסקה בטיול ודני מיכלי והילדים מתארגנים למעבר לסיאטל. ארזו את הדירה במשאית, חיברו לה את האוטו כנגרר ודני נוהג את המשיאת לצפון. נסיעה של יומיים. מיכלי והקטנים יטוסו מחר.
כשדיברתי הבוקר (שיחה מקומית !) עם דני לפני שנסע ,עלו הזכרונות על המסע שאני עברתי.

המשך מסע מוצלח - אהובים!
להתראות בסיאטל ב 05/07/2011.

טיול לאלסקה - פארק דנאלי

פארק דנאלי הוא מהמתויירים ביותר באלסקה ומהמקומות הבודדים בעולם שהוכרזו כ INTACT ECO SYSTEM. זהו איזור שבו התערבות האדם בטבע היא מינימלית והכל נעשה כך של האדם באיזור לא תפגע ((כמעט) באורח החיים הטבעי של בעלי החיים ובסביבת קיומם.
כך, גם אם פגשת בעל חיים ברור שלא תאכיל אותו אבל אתה נידרש גם לא לדבר איתו – כאילו שהתכוונתי לספר לדוב את זהבה ושלושת הדובים.
השתלטנו על הספסלים הראשונים באוטובוס (די מצ'וקמק) ויצאנו לדרך עם מדריך/נהג נחמד.
השיטה עובדת כך שכל הנוסעים מתפקדים כתצפיתנים ואם נראה משהו החשוד כבעל חיים צועקים STOP והנהג עוצר. רצוי לציין באיזה שעה (הכוון) נראה החשוד. קריאת הקרב הזו דורכת גם את הקפיצים אצל כל הצלמים באוטובוס (כולם) . אם הקריאה נשמעת מעברו השני של מקום מושבך מותר לך למתוח את צווארך או את עדשת מצלמתך דרך עורו של היושב/ת בספסל שלצידך. אני זכיתי לשבת בסמוך להיידי אשר נחנה בעיני נץ (ובפרצוף יפיפה). כמובן שכדי ליצור אוירה מתאימה המאפשרת הישענות הדדית על השכנים נעשתה הכרה קצרה בין יושבי המעברים. כך הכרתי את היידי בעלת עיני הנץ.
לאחר כ 15 מייל על דרך סלולה מגיעים לשערי הפארק מכאן דרך כבושה הנמשכת לאורך כ 85 מייל בצד העמק במטרה לא להפריע לטבע להתנהל בדרכו שלו. הנוף יפה והולך ונעשה מענין ומרשים יותר ככל שמתקדמים. מדי פעם נשמעת קריאת הקרב וכולנו מחפשים את הסיבה ובד"כ גם מוצאים. פגשנו במטחווי מצלמה את כל כל סוגי בעלי החיים הדרים בשמורה למעט..את חלקם הצלחנו להנציח.

דובים. ענין רציני ביותר ומשאת נפשם של מרבית המטיילים באלסקה.

מבחינתינו הדובים זה אגדה - ואנחנו עדיין ממתינים לזהבה.

מיזוג אויר

ברכס הרי אלסקה מתנשא גם ההר הגבוהה ביותר ביבשת הידוע כהר דנאלי (האמריקאים קשקנו את אלסקה נתנו לו שם של פוליטאי מפוקפק , מקינלי. לא תקבל חיוך דול מהמקומיים אם תתעקש להשתמש בשם הזה). קיווינו כמו כל המבקרים לצפות בהר המתנשא לגובה של כ 6500 מטר אך עננות רבה כיסתה אותו במשך כל היום כמעט.לקראת סוף היום זכינו לקבל קמצוץ מציץ מבין העננים. גם זו לטובה!

הכתף הצפונית של הר דנאלי מציצה 

הר געש בפעולה (כאילו :-))

צבעים

הסיור מגיע עד לאגם Wonder Lake אפוף היתושים. כך תארה דבורה את הנושא

יתושים – כל האיזור שאנו נמצאים בו מלא אגמים, נהרות, שלוגיות, שלוליות וביצות וליתושים שמחה וצהלה. אני לא מגזימה אם אומר שיש פה מיליארדים ושעושה רושם שכל שניה אוכלוסית היתושים מכפילה את עצמה. אין בעיה לספור אותם כי הם ענקיים. כל יתוש לפחות פי 3 בגודל מהיתוש הארץ ישראלי. ממש הליקופטרים.מצד שני המקומיים אינם מתוחכמים כמו חבריהם הארץ ישראליים. את המקומיים ניתן להרוג בקלות יחסית. יש מקומות שאנחנו, כמו אחרים, מסתובבים עם כילה על הפנים. (יש הוכחות מצולמות). יש פה תעשיה שלמה סביב היתושים כל מיני תרסיסים, כילות לפנים וגם חליפות שלמות לגוף מרשת, פטנטים מכל הסוגים.

מחר טסים בהליקופטר - יש על מה לחשוב.

טיול לאלסקה - נסיעה לפארק דנאלי

בחניה הראשונה באנקורג' ירד גשם כל הלילה מה שלא מנע ממני לצאת לסיור קטן מוקדם בבוקר לראות איך נראה המקום מאוכלס בברל 'ה שונים. ברל'ה זה אורח חיים ואפשר לראות את מגוון האמצעים בהם משתמשים כאן מאוטובוסים ועד נגררים שונים. דבר אחד ברור זה מרתק . עם הזמן נגלה עד כמה באמת המציאות קרובה לדימיונות שלי

השמאלי שלי

התארגנו לנסיעה מה שכולל כמובן את ה GPS המעצבן. בתחילת הנסיעה ניסיתי שוב. אולי בכל זאת. יפה אמרה שאולי בשטחים פתוחים המצב יהיה טוב יותר (חייכתי ב"ידענות" שהרי למה דווקא..) ואמנם התרחש הנס. הג'יפי התחיל להראות את המסלול.
עד לפארק כ 270 מייל ובדרך תכננו כמה עצירות. כמובן שיצאנו מוקדם (גם הגיל וגם ה jet leg ). כשפגשנו את חנות המשקאות שחיפשנו ב Wasilla הכל עוד היה סגור. המתנו בסבלנות תוך כדי סיור במשתלה (דבורה ויפה) ובחנות ל"שונות" (גבי ואני).

ליוני - דוגמת מעשנה אמריקאית קומפקטית.

כשהיגיע הזמן הסתערנו על חנותה המשקאות רכשנו בקבוקי יין וקונייאק אחד נחמד לערבב בתה ובקפה – קר כאן לא ?!

מזג האויר תיעתע בנו כל הדרך גשם ושמש לסרוגין, מעונן וקודר לעומת מעונן חלקית עם שמש מחממת לפרקים. השינויים מתרחשים בפרקי זמן קצרים לפעמים אחרי כמה עשרות מייל - מהפך. כך גם מצב הרוח שלנו. תכלס הרבה תלוי במזג האויר.

בסופו של דבר מזג האויר שיתף פעולה והגענו לפרארק במזג אויר סביר - הכל יחסית.

סטינו מעט מהדרך לטובת עיירה קטנה ומתויירת שנקראת Talkeetna . בירידה מהדרך הראשית יש מרכז מידע קטן לתיירים שהנחה אותנו לטרק קטן באיזור האגמים X,Y . כך הם נקראים לא ידוע לנו מקור השם (החרוצים מבינכם יכולים להשאיר הסבר בתגובות לפרסום זה).
לא יכולתי כרגיל ,שלא לצלם גם שם . קצת.

בעל החיים הראשון שצולם בטיול

בדרך הג'יפי השתגע מה שלא מנע מאיתנו להגיע למקום בקלי קלות.

שילמנו 3$ חניה בתוך מעטפה ששילשלנו לתוך קופסא והנחנו את הקבלה על הדשבורד. ברור . במחשבה טיפוסית שלנו מישהו יקח וישים אצלו.
בכל מקרה לא לטעות – אין פקיד ,אין מצלמות ספק מתי אם בכלל מישהו עובר שם אך זו תרבות המקום. כדי לא להיות פריארים בדקנו כמובן שרכב נוסף שהיגיע איתנו מבצע את התרגולת. לזכותינו – שילמנו לפני שבדקנו!
הסיבוב באגמים היה מקסים – לא לקחנו פעמונים(להפחיד את הדובים) ולא דוחה יתושים (להפחיד את היתושים) ובאומץ רב התגלגלנו במסלול. טוב ,לא הלכנו את כולו אך בכל זאת.

השתקפות

אחרי ה"טרק" המשכנו לתוך העיירה. חטפנו משהו לאכול הצצנו בכמה חנויות ,הלכנו לראות את מפגש שלוש הנהרות היוצרים את ה Big Sustina ו... צילמנו קצת.

המשכנו לדנלי הדרך יפיהפיה.

חדי העין ישימו לב לקשת

בשלב מסויים הצעתי פרס למי שימצא את בעל החיים הראשון בדרך.

לא הספקתי לסיים את המשפט וכשתהיתי בקול רם למה המכוניות עומדות בצד הדרך, דבורה חדתהעיין הבחינה במוס והגור שלה בצד. ההתרגשות הייתה גדולה ולמרות מחאות דבורה בענין הסכנה הטמונה בהתקרבות לבעל החיים הזה (כתוב בספר!!) ירדתי וצילמתי.

היגענו לחניון התמקמנו וביצענו זממנו בחזה עוף על האש.
נרגשים לקראת הטיול מחר בפארק זחלנו למיטה באור יום (2340 ) כדי לקום באור יום (0500 ).