טיול לאלסקה - פורטג' גליישר והסביבה

בדרך לקרחון פורטג' ,טיול לקרחון ביירון ובסביבה

 לאחר מספר רב של ימים נפלאים מכל הבחינות וגם מבחינת מזג האויר קמנו להשכמה רטובה וסגרירית בחניון הממוקם במרומי המעלה ל Independence Mine.

היום מתחילים להדרים לחצי האי קינאי ובכוונתינו להגיע היום עד ל Moose Pass .

עברנו דרך העיירה פלמר לקניות "קצרות" ולקחנו "מפה עירונית" (1000 תושבים) במרכז המבקרים של העיירה למטרות שיוסברו בהמשך. לא פחות חשוב קיבלנו שם את ספר הגאות של אלסקה. עדיין אין לי רישיון סקיפר אך באלסקה יש תופעות גיאות מרשימות הנקראות Bore Tide. את אכזבותינו ממנו , בהזדמנות.

הכי חשוב, היום שבת ושבת אינה שבת אם לא עשינו אזה גרג' סייל או שתיים. אז הסתייענו במפה ועשינו. דבורה באצילות רבה ויתרה על שאר האתרים ובמיוחד על אלה שבשכונות ה"עשירים" מחוץ לעיר.

גראז' סייל בפלמר - יפה מתענינת

המשכנו לבלוגה פוינט בה שתי אטרקציות עיקריות ,גיאות קיצונית ולוויתני בלוגה הרודפים את הסלמונים.  על פי ספר הגיאות של אלסקה שקיבלנו במרכז המבקרים של פלמר, הגאות מתרחשת החודש השבוע בימים שבין 15 ל 23 לחודש והיגענו מאוחר. גם השעה לא התאימה היגענו ב 1400 והגיאות ב 1630 . לוויתנים לא היגיעו כמו גם ריצת הסלמונים שמתעכבת.

התצפית בבלוגה פוינט

ציפינו להם אך הם בוששו

קיווינו לראות משהו בחזרה לאנקורג' בערך ב2/7 .

המשכנו הלאה מאוכזבים משהו גם ממזג האויר והנה קרן אור (ראשונה). לגמרי במקרה בעצירת שרותים פגשתי אדם שהציע לי לראות דובים בטלסקופ שלו – משהו רציני ביותר. הצצתי ואמנם דובה שחורה והגור שלה מטיילים להנאתם במעלה התלול של ההר קצת אחרי בלוגה פוינט.

ההתבוננות התארכה למעלה מהמוצופה גם בגלל העובדה שניסיתי לראות את הדוב באמצעות עדשת המצלמה שלי. בעל הטלסקופ גיחך בסיפוק והסביר לי למה אין סיכוי. ואמנם לגבר טלסקופ אדיר ממדים על חצובה שיכולה לשאת מבנה רציני ועם מספר לא קטן של כפתורי כוונון . לא היה לי סיכוי אבל הלב פעם בהתרגשות רבה.

פגשנו את גבי ויפה המודאגים בסיבוב לפורטג' והמשכנו יחד לכיוון מרכז המבקרים השוכן על אגם הניזון מקרחוני האיזור ,פורטג' והביירון.
מרכז המבקרים נבנה לפני כעשרים שנה כאשר הקרחון היגיע כמעט עד למבנה. מאז נסוג הקרחון כחמישה מייל ובאגם היפה שנוצר צפים קרחונים רבים . אל הקרחון עצמו אפשר להגיע בשייט בלבד.


לפי התמונות אפשר לראות שהיה קרררר. כל זה לא הפריע לחבורת צעירים לשוט בגלשן ערומים יחסית למה שאנחנו לבשנו.

ברררררר

ניצחון הרוח - איזו ?

נגמר דרמה

השלל של דבורה

גבי מנציח

התחיל טוב

נגמר דרמה

בשל השעה המאוחרת ויתרנו על שייט קצר לקרחון והמשכנו ברכב אחד לכיוון וויטטיר. עיירת החוף הזו שהייתה פעם מחנה צבאי מחזיקה נמל גדול המוציא סיורים במפרץ ,קולט את אוניות הקרוז הגדולות המשייטות בין ונקובר לאנקורג' ונותן שרותי מעבורת לולדז וקורדובה.

מה שמיוחד במקום הזה הוא בעיקר הכביש שחלקו נחצב כמנהרה חד מסלולית המשמשת את הרכבת וכלי הרכב המגיעים ועוזבים את וויטייר. בכניסה וביציאה עמדת הכוונה לכלי הרכב והתנועה מתנהלת בסדר מופתי (אחרת היו נמרחים שם כל הזמן על הקירות) כאשר בכל שעה עגולה מכוונים תנועה יוצאת ובכל חצי עגולה תנועה נכנסת.

המתנה לכניסה למנהרה

תורי הכניסה בהמתנה כאשר הרכבת יוצאת

פתח הכניסה

צר בפנים

סיור קצר בחלק התיירותי כלל שוב את ה Clam chowder המפורסם וגם כמה שרימפסים לקינוח.

(התמונות מהעיר באדיבות גבי רונן שלא מתעייף לעולם!!)

אם רק היה מקום במזוודות

דבורה מזמינה מרק ושרימפס

חזרנו למרכז המבקרים והחלטנו לעשות את המסלול הרגלי לקרחון ביירון.

בדרך הפתעה – חברה צופים אל ההר ומזהים שם שני דובים. קשה להסביר את ההתרגשות הכרוכה בחיפוש ומציאת דובים. אולי בגלל שהלך די קשה עם הנושא עד כה כל זיהוי הוא חגיגה.

בקרחון השתובבנו מעט

בדרך חזרה מהקרחון גבי (גם צלם וגם צייד - מסתבר) זיהה בעיין בלתי מזויינת דוב על ראש הסלע ושוב פיק ברכיים. לא ברור מה ההתרגשות הגדולה מהפגישה עם דובים. כנראה שבכל זאת יש משהו מיוחד בחיה הגדולה שלמדנו כקטנים להכירה כ"דובי" ומסתבר שיש להזהר. אנחנו מטיילים בשבילים לצלילי פעמונים שכן רצוי מאד לא להפתיע את הדוב ובכל מקום תלויות אזהרות בנוסח "אתה נמצא בארץ הדובים ולכן ....". כללית הבנו שאם פוגשים דב חום (גריזלי) יש להעמיד פני מת ולקוות לטוב או לטפס על עץ אם הוא סמוך ממש. בכל מקרה אין מה לרוץ כי הם מהירים מאיתנו. במקרה של דב שחור יש לנפנף בידיים ול"הראות" גדולים (יפחיד אותו ?). אם הותקפת על ידו – תלחם ותתפלל, אם נושך אותך תישך חזרה.

אגב, למדנו להפתעתינו שהדגים באיזור אינם יודעים לקרוא. ב Willow Creek יש מרפסת תצפית בדגי סלמון ובאחד משילטי ההכוונה כתוב בפרוש שסוג מסויים של סלמון מגיע לאיזור בין אמצע יוני לאמצע יולי. הם לא קראו את השלט.

ישנו במקום.

יוחלף השילטון

לפני כשנה פרסמתי כאן מחשבות בענין מרי אזרחי שאולי יתרחש במדינת ישראל. בנתיים חזינו בכיכר תחריר במצריים ובעוד מדינות והנה גלגלי השינוי נשמעים יותר קרוב מתמיד.

נמאס למעמד הביניים  המעמד שהוא השמן בכלכלת המדינה הוא גם השמן בגלגלי המהפיכה הממשמת ובאה.

השילטון ממשיך לספר סיפורים כדי להאחז בכיסא ולנו נמאס.

נמאס לשמוע שהינה יש לנו מהלך מבריק לשינוי חלוקת ההון.

נמאס לשמוע  שאנחנו חייבים להגן על העשירים כדי שיהיה לנו את מי לעבוד.

נמאס לשמוע את קולן של המשפחות המסכנות שהשתלטו על התקשורת והדמוקרטיה.

נמאס לשמוע על הוועדות מטעם שלא מצאו דרך להגביל את משכורות העתק של עבדי הטייקונים .

נמאס לשמוע על החלטות הזויות של פקידי שילטון הממתינים לג'וב הבא מחוץ למשק הממשלתי.

נמאס לשמוע את דממת השילטון כאשר מיעוט מבוטל של משיחים הזויים שם ללעג את מוסדות המדינה

נמאס לשמוע את אבירי הביטחון ממשיכים לקיים את מלחמות ישראל.

נמאס לראות כיצד שיטת הבחירות הנעימה כל כך והלא מחייבת נמשכת ללא סוף.

נמאס לראות כיצד זיעתינו ניגרת וממלאת את מעיינות הקיום של הפרזיטים השונים.

נמאס לראות את המעכרים והמקורבים הצוברים את עושרם ממניפולצות, מונופולים וחיבור לשילטון.

אנחנו מכירים את הטריקים של תאבי הכוח. בקרוב יארגנו לנו איזה  משימה לאומית בדמות , איזה איום קיומי לא מוכח ,סכסוך קטן או גדול עם שכנינו כדי שנשכח לרגע ונתגייס כולנו.
הפעם זה לא יעזור. לא נתפתה למריחות מילוליות מהסוג שאנו שומעים שנים.
אם זה יקרה ההמונים יצאו לרחובות אח"כ בעוצמה הרבה יותר גדולה.

המהפיכה החברתית החלה ואת סופה אין לדעת. רבים לוקחים ויקחו עליה טרמפ ,משמיעים סיסמאות ויורים פתרונות מכל הסוגים והמינים . נישמר מהם.

המנהיגות שמלווה אותנו בשנים האחרונות לא מתאימה לנו. ההיסטוריה שלהם ב"יחידה" זו או אחרת וזרי הדפנה שזכו בהם ביושר כאשר עוד הבינו מה באמת חשוב לא מכשירים אותם  לנהל מדינה. ההיסטוריה הצבאית המהוללת שלהם (לא בציניות) לא מעידה כלל על תפישת העולם החברתית , מדינית ו/או על כושרם להנהיג עם. עם הבחרם הם מזגזגים והעיקר שיבטיחו את אחיזתם במנעמי השילטון.

אנו זקוקים למנהיגות שהיושר האישי , בבת עינהם צניעות נר לרגליהם ותפישת העולם החברתית שלהם מובנת ומוצהרת מראש.
מנהיגים שלא יחששו מעשיית שינוי אמיתי ,לא יחששו מעשירי הארץ, יציגו באופן בהיר ומחייב את עמדתם לגבי חלוקת ההון ומשאבי המדינה , תמיכה בחלשים (לא בפרזיטים)  ובמעמד הביניים.

מי שבחר את המנהיגות הנוכחית חייב לוודא שהיא תעלם במהרה בימינו בבחירות הקרובות ולללא תלות בצעדים המגוכחים שינסו לעשות כעת כדי להמשיך ולרדות את הדבש.

ידע השילטון הבא שייבחר שאם ישכח אותנו ימצא את עצמו ברחוב כמו שראוי שיקרה לשילטון הנוכחי.

טיול לאלסקה - לפלמר חלק שני

סיימנו את הסיור בקרחון מטנוסקה ושמנו פעמינו לכיוון פלמר. דבורה שהייתה עסוקה בלחפש מה לעשות במקום מצאה שיש חווה לגידול בעלי חיים מיוחדים הנקראים musk ox . קיבלנו הסבר מענין על בעל החיים הזה מקורו ומה הסיבה שהאסקימוסים בצפון צדים אותו כמקור מחייה חשוב.



(איך נקרא הצמר המיוחד שמפיקים מהמוס אוקס ? מי שלא הקשיב למדריכה לא יידע :)  )

מענין במיוחד היה ההסבר על אופן ההערכות שלהם להגנה הקפית מהאוייב הטבעי שלהם ,הזאבים. אם יש כמות נאותה בקבוצה הם נערכים במעגל פניהם החוצה כאשר הצעירים במרכז . אם הקבוצה הקטנה נעמדים בשורה צמודים אחד לשני פנים לאחור מה שמקשה מאד על תקיפתם.



למה בכל זאת הם מתמעטים ? מסתבר שבעל החיים הזה לא משאיר פצועים בשטח. אם אחד מהקבוצה המתגוננת נפגע כולם ממשיכים להילחם עד ניצחון או שכל הקבוצה מושמדת. מכיוון שכך ,כאשר הילידים בצפון המדינה צדים אותם הם חייבים להרוג את כל הקבוצה כדי לקחת לפחות בעל חיים אחד.
חוות הגידול מנסה לתרבת את הגזע כך שאסקימוסים בצפון יוכלו לגדל עדרים ולהתפרנס ממכירת הצמר המיוחד שלהם מבלי לעזוב את מקום מגוריהם וכך לאפשר להם לשמור על אורח החיים המסורתי שלהם.

כמובן שסיירנו בחווה והצטלמנו עם החייס.

"הקטנים"

משיל צמר יקר ערך

בחינה הדדית

מאכיל חיית מחמד

משפחה

כאמור ניצלנו את שעות האור הארוכות והמשכנו למכרה הזהב Independence mine. המכרה נוצר כחלק מתופעת הבהלה לזהב. כרגיל חלק התעשרו חלק מצאו מעט כדי מחייתם וחלק הצטערו שנטשו בית ומשפחה במרדף אחרי חלום ההתעשרות הירה.
מההיסטוריה הראשונה שלו בתמונות להלן. מעניין לראות שמחפשים עצמאיים זיהו מקורות של זהב וקיבלו חזקה על המקום.

הפקת זהב ממחצבים הינו תהליך קשה שאינו מתאים ליחידים (שחיפשו בד"כ זהב בנהרות וטיפסו במעלה הנהר כדי למצוא את מקור הערוץ) ולכן התאגדו במקום מספר גורמים וחברות כריה כדי להקים את המכרה.
במלחמת העולם השניה המכרה נסגר כיוון שלא נידרש למאמץ המלחמתי. לאחר המלחמה נפתח לתקופה קצרה ונסגר סופית ב ינואר 1951 (כשנולדתי) כיוון שמותר היה למכור זהב רק לממשלה הפדרלית במחיר לא משתלם.
בתקופת הקיץ המקום יפה ופורח אך אפשר להבין את התנאים הקשים שבהם פעלו הכורים במקום שכירים שחלקם היגיעו עם המשפחות למחנה שקיים קצת שרותי דת חינוך וכו. כיום המקום מוחזק כפארק היסטורי בעזרת מתנדבים.

גבי - מקצוען בלתי נלאה

מגורים 

היה בית ספר

גנרטור עתיק

למרגלות (באדיבות גבי)

מבנה שעדיין פעיל

עובדת מכרות טיפוסית (גבי)

מפקח עבודה טיפוסי (גבי)

ברלה מחכה למטה - עם דבורה

שנבנתה מאוחר מידי 

הלילה ישנו ,בטור על סייט אחד, במעלה ההר בדרך למכרה (חסכנו גם 5 דולר באותה הזדמנות :))

השכן

טיול לאלסקה - לפלמר ,קרחון מטנוסקה

יצאנו מאגם לואיז ל"עיר" פלמר השוכנת על הדרך די קרוב לאנקורג'. הדרך נקראת Glen Hwy על שמו של קפטן גלן אשר ב 1898 חיפש דרך ממפרץ קוק לפנים הארץ לנהר Tanan.מהגבעות היורדות מהאגם צילמנו את שרשרת ההרים עם הקרחונים אשר את אחד מהם תכננו לבקר בדרך.

נוף מעל אגם לואיז

עמדת תצפית

לפני הביקור הממשי בקרחון עשינו סיור  תצפית על הקרחון מה Matanuska state park תוך כדי טיול קצר בשביל פורח. להתמונות והסיור לא במקום הליכה ממשית על הקרחון שעשינו בהמשך.

קרחון מטנוסקה - מהפארק

הידעתם ? יש תולעים בקרח. הסקרנים יכולים לקרוא את ההסברים כאן

כעת היגענו לדבר האמיתי - הליכה אל ועל הקרחון. מסתבר שהגישה לקרחון נעשית על גבי אדמה פרטית כך שבעל הבית דופק קופות חופשי ותמורת 20 דולר יאפשר לך גישה עם הרכב עד לנקודה "קרובה" לקרחון ומשם ברגל.

את החלק הראשון של המסלול עשתי לבד שלא על המסלול הרגיל.

את החלק השני של ההליכה עשיתי עם גבי ,יפה ודבורה

בקטע של הצילומים התרחשו פעלולים לא צפויים כאשר מצלמת הוידאו הייתה פתוחה ואף אחד לא הרגיש גם לא קבוצת אמריקאים נחמדים שהסכימו לצלם אותנו.

משתובבים

את המשך הדרך לא יכולנו לבצע כיוון שהיה חלקלק במיוחד. מקבוצת אמריקאים שפגשנו למדנו שכדאי לקנות נעל מתאימה. יש פתרון זול בדמות נאמצעי קטןעם מסמרים שמתלבש על הנעל .

בדרך חזרה לא יכולנו שלא לממש את זכותינו הטבעית על הארץ והטבענו בה את חותמינו

מטביעים חותם!

שעות האור הארוכות מאפשרות לטייל עד מאוחר והמשכנו מכאן לכוון פלמר ובדרך ביקרנו בחוות ה musk ox ובמכרה זהב . פרטים בהמשך.