עליות ומורדות

ראשיתו של הפוסט הזה כשהייתי אצל מיכלי בתקופה שבה דני חיפש התמחות לתקופת הקיץ בין שתי שנות הלימוד.
התחלתי לכתוב מזמן וכעת היגיע זמנו.

"עליות ומורדות " - ביטוי למצבי הרוח שתפס חזקה בשיח שלי עם מיכלי לאחר נסיעתה לחו"ל.

מערבולת הרגשות התחילה מזמן - לפני כשנתיים - כשהתבשרנו על הרעיון לצאת ללימודים בחו"ל.
פירגון ותקווה ,חששות מפרידה ארוכה מאד ממיכלי ,דני ,מיה ,יעל ואורי שרק הגיח לעולם , פחד מפני כישלון כלכלי , תמיכה במימוש עצמי של ילדים שעזבו את הקן (מזמן כבר למען האמת) ,פרידה מחלומות (לקחת את מיה מבית הספר כל צהריים) וניסיון להאחז בחלומות חדשים.
ביני לביני חשבתי שיש מידה של חוסר אחריות במהלך כזה ,בגיל כזה ,עם משאבים כאלה ועוד כאלה וכאלה ככל שהשכל הצליח לייצר בצר לו.  לא יכולתי חהחליט באיזה מידה ההחששות שלי מבוססים על היגיון ומספרים או סתם על אגואיסטיות . בוודאי כמו בכל דבר היה גם וגם - לאלוהים פתרונים.

ככל שהתקדמו ההכנות בפועל קליפת האגוז של הרגשות נדה על פני הגלים בין תקווה לשינוי בהחלטה לבין פירגון להצלחה.
בתוך המערבולת נשלפו כל הטעונים מצד ההיגיון והחשבון. אקסלים המוכיחים בעליל שההרפתקה הזו מסוכנת מבחינה כלכלית (ועדיין)- נכתבו. נעשה גיוס שקט של מילואים (חברים) שיסבירו בזהירות הראויה שמדובר פה בסיכון גדול. תוך כדי תנועה קיבלתי הסברים מלומדים מדני ומיכלי על ההבדלים התהומיים בין לימודים בארץ לעומת לימודים בחו"ל. לא הצלחתי להבין אז את מה שהבנתי היטב כאשר שהיתי בחברתם בתקופת הלימודים.

האסימון נפל לי באחת משיחות הנפש עם מיכלי כשאמרה לי "אבאל'ה אני רוצה חיים אחרים". הבנתי. המרק זה רק תרוץ. הילדים רוצים לשבור שיגרה נוחה של הייטק בא"י ולהתגלגל בנתיבים פחות שיגרתיים. זה נגע בי. אולי בגלל אורח חיים השגרתי יחסית שניהלתי אני והפנטזיות השונות שצפות ועולות בימי הפנסיה העליזים.
מאז אותה שיחה שהתנהלה בשלבים די מתקדמים של התהליך אחרי ליל הסדר (בהמשך) הייתי מאה אחוז איתם וכל עננה שהעיבה על סיכויי הנסיעה גרמה לי אכזבה (אמיתית) רבה.

דני ומיכלי מצידם המשיכו במלוא המרץ להכין את כל הנידרש על ידי האוניברסיטאות. בנחישות ראויה ובאופטימיות האופיינית למיכלי נמשך המרוץ אחר הגלימה. בלילה כשהילדים ישנים אחרי יום מפרך של עבודה מחוץ ובתוך הבית הוכנו המאמרים, חיבורים בחינות ועוד ועוד. ראוי להערכה רבה !

בתקופת הראיונות עם נציגי אוניברסיטאות חווינו שוב את העליות והמורדות. עיסוק מתמיד בפרשנות לתשובות שלא מגיעות  (בסתר הלב חשבתי אולי לא יסעו - אבל מה עם ההגשמה העצמית ?) , תשובות שלילות שמעכירות את מצב הרוח וזינוק בעליה כשהיגיעו שתי תשובות חיוביות (הרגשתי הרבה גאווה ביכולת שגילה דני ובתמיכה הבלתי מתפשרת של מיכלי -אך זה היה מסמר אחרון בארון התקוות הסמויות) . צרות טובות הם צרכים לבחור.

מיכלי דני ואורי (השובב בקושי נולד וכבר רואה עולם!) נסעו לחו"ל - במקור לחוף המזרחי - כדי להתרשם מהאוניברסיטה. תוך כדי שהייה שם דני לא התעצל וטס לחוף המערבי - ברקלי - כדי לבדוק אם עדיף.
כמה שעות לפני ליל הסדר אפריל 2009 נחתו בארץ והיגיעו למיקי - ישר לשולחן! שימחה גדולה.

http://allbarstories.blogspot.com/2009_04_01_archive.html

לקח זמן התלבטויות קשות שלהם ועליות ומורדות שלי.

http://allbarstories.blogspot.com/2009/05/blog-post_29.html

משהתקבלה ההחלטה שמחתי להצטרף למיכלי בטיסה לקליפורניה. דני כבר נסע ובמרץ האופייני ארגן דירה, רכב ומיטות קומתיים לילדים ועוד ועוד. כשהיגענו כבר היה בסיס מוצק ועסקנו בהשלמות שונות.

לאחר הקבלה והצלחה בשנת הלימודים הראשונה אבן הדרך הבאה (עליות ומורדות) היא השגת התמחות לתקופת הקייץ. אח"כ מקווים  לקבל הצעת עבודה מהחברה בה התמחית (שוב עליות ומורדות) .
הייתי שם. לא פשוט. דני הישקיע במשך כל השנה את כישוריו הלא מבוטלים ביצירת קשרים שיהיו תשתית להרחבת הסיכוי לקבל עבודה. פנה למספר חברות התראיין בחלק מהם וגם שם תהליך דומה לראיונות בארץ. אין תשובות, תשובות שליליות - עולים יורדים.
ואז (עליה ) הזמנה לראיוות במיקרוסופט בסיאטל. דני טס לשם התראיין ואנחנו עלינו וירדנו עם הדווחים שלו. כל מילה וניד ראש היא רמז(?) להצלחה כישלון. כשחזר הבייתה באי ודאות מוחלטת התחילה תקופת המתנה לא קלה. לחתוך את המתח באויר בסכין. לא מדברים על זה ,אבל זו הייתה כמעט האופציה האחרונה.

ואז תוך כדי מסע רכש בקוסקוט דני התקשר למיכלי לשאול אותה אם יש לה מעיל גשם או משהו כזה (רמז למזג האויר בסיאטל). ההתרגשות והדמעות - לא יאומן. מה זה עליות? טיסה !

בתום או לקראת תוום תקופת ההתמחות נכנסים להמתנה לקבלת Job Offer הנכסף . אין כאן עליות ומורדות רק מתח רב והרבה תקווה. טוב לסגור את הנושא לקראת תחילת שנת הלימודים הבאה. שיהיה ראש שקט. ככל שההמתנה מתארכת מתחיל החשש להרים ראש ויש לתת לו מידי פעם מכה כדי שלא ישתולל.
כשהיגיע ההצעה - ברור , חיוך והקלה גדולה. נסללה הדרך להצלחה. שוב רגשות מעורבים. שמחים על ההצלחה ומפנימים שוב את התובנה שהילדים יהיו בחול עוד כמה שנים טובות.

התחלתם מסע מופלא. קרעתם את ה...! ביחד ,טכסתם עצות, התמודדתם עם מכשולים וקשיים רבים ותוך כדי לימודים ועבודות מזדמנות עברתם קליטה בארץ אחרת וגידלתם לתפארת את שלושת החמודים . ח ח ענק!
והקטנים שגדלים במהירות ראויים למחמאות. עברו לסביבה זרה, בתי ספר, גנים ושפה. למדו בהצלחה להסתדר. כל אחד מתמודד בדרכו המיוחדת עם התרבות והשפה החדשים.
כעת אנו באלסקה בטיול ודני מיכלי והילדים מתארגנים למעבר לסיאטל. ארזו את הדירה במשאית, חיברו לה את האוטו כנגרר ודני נוהג את המשיאת לצפון. נסיעה של יומיים. מיכלי והקטנים יטוסו מחר.
כשדיברתי הבוקר (שיחה מקומית !) עם דני לפני שנסע ,עלו הזכרונות על המסע שאני עברתי.

המשך מסע מוצלח - אהובים!
להתראות בסיאטל ב 05/07/2011.