למה ? למי ? על מה ?

מה פתאום?

מה פתאום יושב בן אדם רציני (?) הצועד בבטחה אל החצי השני של חייו לפרסם את הגיגיו השונים?

אם נתעלם לרגע מכך שבכל יהודי שני מסתתר סופר (סתם) וגם מכך שכל ישראלי מצוי חושב שמה שיש לו לספר מעניין את החבר'ה (רצים לספר...) , עוד הרבה לפני שהגדיר מי אלה החבר'ה אז לא, לא נתעלם. אלה סיבות טובות כשלעצמן.

סיבה נוספת מסתתרת בפתיח לעיל. החצי השני וכו'.

בן אדם צריך לפעמים שיגידו לו. לכל אחד יש מי שאומר לו (?).

במקרה שלי ,גם הבת שלי.

יום אחד ללא התראה מוקדמת הפטירה "למה שלא תכתוב גם אתה בלוג ? תנחיל קצת לנכדים (הילדים שלה) אני יודעת שיש לך מה לספר להם....".

מאז אותו ארוע מכונן הענין מעסיק אותי. שיחקתי כמה חודשים על זמן בתקווה שהרעיון ישקע ויתפוגג אי שם בנבכי הזכרון אבל זה לא קרה.

התעסקתי כמה שבועות בלימוד כלים (ענינים טכניים תמיד יותר קלים), חיפוש גאדג'טים ובקריאת בלוגים.

לבסוף יצרתי את הקלף עליו יעלו המגילות.

אז מי בחבר'ה (למי ) ?

הנכדים למשפחת בר - מיה, יעלי ואורי (בנתיים)

כרגע ובשנים הקרובות יהיו רוב הזמן מאד רחוקים, שותפים להרפתקת החיים של הוריהם בארה"ב.

הילדים שלי - מיכלי, אלון ויונתן. גדולים ככל שיהיו אולי ימצאו משהו בלהג הצפוי.

נכדים בפוטנציה - כשיגיעו יתייגעו על כתבי סבא שלהם.

אשתי, דבורה? לא בטוח שיהיה לה חשק גם לשמוע אותי וגם לקרוא.

חברים שאולי יגלו עניין.

על מה ? לא הוחלט עדיין.

הרשימה הזו כבר מסתובבת כטיוטא הרבה זמן. היגיע הזמן.