רגעים שנצרבו

חלף כבר די הרבה זמן מאז שנסעו.  
הזמן לא עמד מלכת- אלון נסע לפסטיבל מוסיקה בחו"ל חזר בשלום עם רעיונות חדשים. דבורה עברה ניתוח- התחלה של דרך חדשה. יוני בתקופה של התלבטויות ואני לומד להשיט 420 עןשה יין ומתארגן לסקי.


המולת הפעילות הזו אינה מחפה על השקט שהשתרר בבית. מתוך השקט היחסי מהדהדים הקולות ונצפים חזיונות נפלאים שאפשר להתענג עליהם שוב ושוב ופועלים מחד כאלטרנטור למצברים ומאידך מכרסמים בפתיל הסבלנות ומעצימים את הגעגועים.

הצצה לחלק מהחוויות שעברנו ביחד אפשר לראות בתמונות והסרטונים

• המפגש בשדה התעופה (יכול להיות שלא צילמתי ? ) , שעות ראשונות ביחד.

• המחנה : אכלו, שתו, יצרו זחלו במעבר הסודי ומיה הוסיפה כמובן תחנת מנוחה בסוף המעבר.

הוסף כיתוב

• ערב שבועות בפורום מורחב אך לא מושלם - יוני היה עדיין בהודו/ניו זילנד.

• השכמות : בכל בוקר ברגע שאני נכנסת לחדר הילדים  אורי מתיישב, נעמד ומושיט ידיים. אחרי שאני מקווצ' (בא מגיבטצ' ?) אותו חיבוקים ונישוקים, אורי מסביר לי בתנועות גוף חד משמעיות  - יעלי.אני מוריד אותו למיטה שלה. מי שלא ראה אותה ואותו מתלטפים בבוקר לא ראה אהבה טהורה. מידי פעם אורי מטפס למיטה של מיה שמעניקה לו ליטופים תוך כדי נמנום.

• ארוחות הבוקר: אחרי ההשכמה קמים שני השובבים להאכיל את קיצ'י החתולה (שוב במלעיל - בירושלים לא היו חתולים רק חתולות) ובסיום הטקס יעלי מודיעה: "כעת בוא נאכיל את עצמינו". הכוונה ל "קופלקס" (קורנפלקס) בחלב במרפסת, יעלי מביאה מצרכים ומוזגת, אורי יושב עלי ומספרים סיפור, מאכילים ציפורים, מתפעלים מאוטובוס או הליקופטר חולף וקצת קונצים. מיה? בדר"כ עוד ישנה.

שומעים גם את ציוץ הציפורים 

• לקחת את אורי כל בוקר לגן. איזה ברנש!
  בבית מנפנף לשלום לכל החמולה וכשיוצאים החוצה נופל לו האסימון. מתבכיין קצת ולפעמים סתם עושה פרצוף. כשכבר רתמתי אותו לכיסא באוטו, אין עליו, מחייך. בכניסה לגן קצת מהסס. הגישה שלו תלויה גם במה קורה סביבו. אם אחת הגננות/מטפלות מסתערות עליו העניין סגור. אחרת, עומד מבויש משהו ככה עם הראש מעט מושפל והעיניים מציצות מתחת לגבות כדי לא להחמיץ, עד שמחליט להשתלב. כשאני נפרד ממנו לפעמים מואיל בטובו לנפנף לשלום ולפעמים מתעלם כאילו אומר "תעשה מה שאתה רוצה - לא מעניין אותי" ולפעמים כמו בסרטון.

• לקחת (מדי פעם) את מיה לגן - חוויה מסוג אחר. השיחה קולחת בנושאים שונים שמטרידים אותה, משהו ששמעה אתמול, עניין שאינו בטוחה בו ורוצה לברר ולפעמים מה שסבא "טוחן" - העשרה. תמיד תענוג !
• ההתרגשות של שרון הגננת בפרידה מאורי. דמעות. מי חשב ש"זינה" הקשוחה יכולה כך להתרגש. נכנעה ללא תנאי לקסמו של אורי. גם אני. (נעלמו התמונות והסרטים)
  
  
• משתעשעים בחצר - מראות וקולות.
  

• סיפורים. שבוע הספר, הזדמנות נוספת לרכוש ספרים. כהרגלי אני מחפש ספרים "מעשירים". מן קטע כזה שלא לקנות ספרים "סתם". טוב שיש מי שמביא גם כאלה.הקראתי המון סיפורים למיה מתוך חכמות שלמה המלך ואגדות לילדים חכמים. שוב ושוב נהניתי מכושר הריכוז שלה, השאלות , ההבנה והעניין שלה בדברים. לא עבר הרבה זמן וגם אורי ויעלי הצטרפו ל "ישיבה". הוספתי לרפרטואר ספרים נוספים. הנאה צרופה.

• אלון ויוני הדודים - מרגש וממלא אותי בגאווה לראות את שני הענקים האלה מתענגים עם הפצפונים .  

• הטיול בג'יפ לנחל ציפורי ונחל קישון. לא יודע למה חיכיתי. אני, הגשמתי חלום.פרטים בבלוג בר של מיכלי  http://allbarstories.blogspot.com/2010/07/blog-post.html
• מיה מאבדת שן בפעם הראשונה

• ערב שבת בפורום כמעט מושלם - יוני חזר דני נסע.  כמעט שנה מאז שהמשפחה הגרעינית בפורום מלא.
• בבית אבי כאשר מישהו היה חסר בשולחן ארוחת ערב שבת נהגנו  לומר בלשון העדה כמובן, (שם האדם החסר)   ke no sea falta di כלומר שלא יפקד מקומו של...הפעם לא צריך הייתי לומר את זה בליבי.
  
• אורי מסתפר פעם ראשונה

          אפשר לראות שלא היפריע לו לטחון תוך כדי...

כמו שאומרים אצלנו בעדה :los hijos de mis hijos son dos veces mis hijos כלומר
הילדים של הילדים שלי הם פעמיים הילדים שלי.
סיבה טובה שיככבו כאן