מניקאראן , עיירה קטנה מרוחקת מקאסול כ 4 ק"מ.
לא מצפה מהעיירה הזו להרבה יש מקדש סיקי ,מקדש הינדי לצידו, ובריכות מים חמים. החלטנו ליסוע לשם באוטובוס מקומי. התרגשנו לקראת הנסיעה כאילו כל הודו תהיה באוטובוס ועל הגג.
אז זהו, שלא, אבל זה לא הפריע לנו להנות מהמוסיקה מהאוטובוס הססגוני והדמויות הצבעוניות.
שלא נשכח, יש כרטיסן שעובר באוטובוס גובה 10 רופי לנוסע ונותן גם כרטיס. הכרטיסן הוא גם עוזר נהג ואחראי לכוון אותו בנסיעה אחורה ,לסמן לו להמשיך ליסוע לגור ולפתוח את הדלת ועוד..
זה הנוף שנשקף מ"תחנת האוטובוס". הכפר שוכן משני צידי הנהר כאשר אל המקדש מוביל גשר גדול.
עוד לפני שירדנו למקדש שהיה מטרת ביקורינו פגשנו את מוכרת הבוטנים ומתקני הצמיגים
 |
| מוכרת בוטנים בהמתנה - עם הטלפון |
 |
| בוחרת בוטנים |
 |
| משלימים העסקה |
 |
| ילדה סקרנית |
 |
| מכונאי סקרן |
 |
| לא רואה את הצלם ממטר |
על פני גשר רחב מעל נהר החוצה את העיירה הלכנו לבקר במקדש
 |
| מבנה המקדשים - אפשר לראות את אדי המים החמים |
בבריכות המים החמים קיימת הפרדה בין נשים לגברים
 |
| בבריכות המים החמים קיימת הפרדה בין נשים לגברים |
הפרות מרגישות נוח להכנס ולצאת מהמבנה
 |
| דבורה יצאה מזה ... |
בכניסה למקדש יושב "שומר" סימפטי - רק מוודא שאתה לא נעול בנעליים
בתוך המקדש מתנהל טקס הקראת ספר דת כאשר אנשים מגיעים מתפללים תורמים ומקבלים ברכה.
 |
| מתפללת בדבקות |
 |
| מקבלת ברכה |
בסמוך למקדש הסיקי ישנו מקדש הינדי קטן. בדרכינו לשם פגשנו בחנות אופיינית את בעלי החנות , מקסימים.
כמקובל בחניות רבות בהודו המוכרים יושבים על גבי הדוכן ממנו הם מציגים סחורה לקונים.
במקדש הזה בריכת מים קדושים כמובן, הממוקמת למרגלות פסל גדול והאדים העולים ממנה משרים אווירה מיוחדת על המקום.
 |
| מדרגות למקדש ההינדי |
 |
| מאמינים סביב לבריכה |
המאמינים קונים שקיות אורז אותם הם מבשלים במי הבריכה החמים והקדושים וזוכים לברכה.
 |
| מוכר שקיות האורז |
ליד המקדש פסל של נאנדי - הפרה של וישנה - ההינדים מתפללים ומקשטים אותה במנחות ופרחים.
 |
| נאנדיהמקושטת וארגז התרומות |
בתוך המקדש יושב כהן דת שמקבל תרומות ומברך את המאמינים
 |
| הכל על בסיס מזומן |
גם דבורה זכתה לברכה...
סיירנו מעט בכפר
ולפתע מוסיקה ותופים. החלה תהלוכה גדולה המתקיימת כל יום מסתבר, שבה מחזירים את ספר התפילה למקום הלינה שלו - כפי שראינו באמריצר.
"הסתערנו" לתוך התהלוכה. החוגגים פינו לי דרך ואפשרו להטמע בקהל ולצלם. הסתבר שנותנים כבוד למצלמות.
החלטנו לחזור ברגל לקאסול. בדרך ....
 |
| מוכרת חביתות |
 |
| אין קונים - מנצלת את הזמן |
 |
| פחונים בשולי העיירה |
 |
| חופפות ראש |
 |
| הסנדלר |
 |
| הסנדלר והעוזר |
 |
| מובילי גז |
עשינו עוד "סיבוב" אצל החבר עם קציצות תפ"א - מושלם.
ככה זה בהודו בד"כ. יום שהחל לא ציפיות מיוחדות הפך ליום מרתק ומהנה.
יפה אהוד, הצילומיפ מקנים את האוירה ממיוחדת של המקום.
השבמחקצילומים ותאורים הממחישים את האווירה.
השבמחקממש טיול של פעם בחיים!
כל הכבוד לכם על התעוזה!