היגענו לקאסול עם המלצה על גסט האוס מדליק. הסתובבנו עם הנהג די הרבה על פי הנחיות הגוגל אשר הביא אותנו למגרשים ריקים, חשוכים ומפחידים משהו.
הממליצה (שמה שמור במערכת) נתנה לנו טלפון של בעל המקום שהנחה אותנו איך להגיע. חנינו לבסוף במגרש חשוך עם פרות ומדורות חימום של המקומיים ולאחר המתנה לא ארוכה במיוחד היגיע הבחור. הבן של בעל המלון.
הסביבה נראתה ממש לא מזמינה , בלשון המעטה.
ביקשתי לראות המקום והוא הוביל אותי בחשיכה לגרם מדרגות מפותל שמטפס לגסטהאוס שלהם.
לא נראה לי בחיים שנלך שם בחושך ונטפס במדרגות וביקשתי לחפש לנו במקום אחר.
הבחור התנדב להציע לנו מלון אחר שבבעלותם - חדש . נסענו איתו לראות החדר, לא ממש התלהבנו. הבחור היה מקסים ונסע לחפש איתנו משהו אחר. חיפשנו "במרכז" . על פי המלצתו בדקנו גסט האוס על הכביש הראשי, לא נראה לנו אז לקחנו חדר ממול.
בחירה יחסית טובה בהתחשב בפרה שראינו בודקת את החדרים במלון שממול.
 |
| הגשר |
וגם בית חב"ד ומסעדה עם שם מחידות היגיון..
כתופעה, ראינו שהרבה אנשים גרים על גגות בתים. לפעמים על גג חשוף ולפעמים בחדר מאולתר או בגרם מדרגות המגיע לגג.
למשל המשפחה הזו על הגג מול המלון שלנו מנקה, מניקה ומנהלת חיים שלמים על הגג. מגורים על הגג תמורת עבודה.
החיים בכפרים זו לא רק תיירות. מי שבתיירות מצבו טוב יחסית. למשל הגברת הזו נושאת חבילת ענפים לאורך הרחוב.
 |
| סוחב שקי אבנים לבניית גדר |
כשאין מי שיטפל בתינוק בבית מביאים אותו לאתר הבניה. ככל שאפשר מכינים לו ערסל (מבחינתינו מאולתר אך זה בד"כ ערסל בהודו) או עגלה. מידי פעם נגשים לתינוק הבוכה בערסל להרגיע אותו ובשאר הזמן המשפחה עובדת קשה.
כמובן כמנהג המקום, איך שהיגענו לצלם כולם שמחו להצטלם ואנחנו שמחנו להעניק להם כמה רופי.
מזל שחזרתם ונפגשנו אחרת הייתי חרד לגורלכם!
השבמחק