מסע להודו - פרק 3 אמריצר

20/10/2018
יצאנו לאמריצר במונית משותפת , שישה נוסעים בטויוטה גדולה.

הסוכן אמר לנו לחכות במגרש החניה ליד הכיכר המרכזית של מקלוד. השכמנו ב 04:45. מזוודה קטנה תיק מצלמות ותרמיל גב יספיקו לשתי לילות. את המזוודות הגדולות לקח למשמרת הבחור מהמלון איליו נחזור מאמריצר .

גררנו עצמינו בדרך החשוכה (היה לנו פנס - לא נוסעים להודו בלי !) ובמעלה הדרך לכיוון המיועד. לוקח כ 20 דקות להגיע. מקום חשוך, עם כמה פרות וכלבים שאוכלים מהזבל וכלי רכב שחונים במקום. אי אפשר לומר שאף כלב לא עובר שם, היו המון כלבים. היה שם איזה נהג אך לא היה לו מושג מה אנחנו רוצים אז הנחנו לו ועשינו רונדלים במגרש כדי להתלחם קצת.
הרכב צריך היה להגיע בשש. בחמש וחצי בערך היגיע הודי דובר אנגלית שחיפש את אותה הסעה. המונית שלו הורידה אותו כמאה מטר במורד הדרך - גם שם יש מגרש חניה אך גם שם לא נמצאה המונית המבוקשת.

צילצלנו לסוכן (גם ההודי וגם אנחנו) לנו הוא הסביר שחיברו את ההסעה של שש ושל שבע ונחכה בסבלנות.לעומת זה להודי הוא הסביר שההסעה מתעכבת. סיפור הודי טיפוסי שלא קשור למציאות. כשפגשנו בסוף את המונית במגרש השני, הסתבר שלנוסעים אחרים אמרו לבוא בשש וחצי - לך תדע, זורמים 😂

יצאנו לדרך בשבע , לגמרי בסדר בזמן הודו.
נסענו כשבע שעות נסיעה הזויה כמו תמיד בדרך מפותלת וקופצנית אבל הגענו.

 אמריצר זה כבר הודו.
איך שיצאנו מהמונית הממוזגת והאטומה יחסית, התנפלו עלינו 120 דציבלים של צופרי ריקשות וכלי רכב אחרים, המון אדם, אבק, חום ולחות - כלום מזה לא פגשנו בצפון הטיבטי הרגוע. אחרי מו"מ מהיר עם נהג ריקשה סגרנו על 100 רופי למלון. פעם ראשונה בריקשה במקום הסואן הזה - חוויה.

השארנו המזוודות אצל הפקיד הקבלה ויצאנו לסייר בעיר. הגסטהאוס ממוקם מצויין - מאד קרוב למקדשים המהווים את מוקד הענין בעיר.

מנהלת רכש תחת לחץ

חלבן מקומי

נהג הריקשה עבד קשה רחמינו נכמרו וזכה לתשר כזה שלא חלם....

החלטנו לקחת סיכון ולאכול בדבה (מסעדת רחוב)

הזמנתי טלי. שעועות, עדשים,אורז,רוטב יוגורט ועדשים צהובות. את הכל מנגבים בצפאטי או כל סוג של לחם.
הניסיון עלה יפה והדבות הפכו לביתי השני. דבורה פחות התחברה כי גם כשמבטיחים לה שזה יהיה לא חריף ,מאד חריף לה. מקווה שתתרגל עם הזמן.

קיבלנו חדר בלי חלון. פקיד הקבלה הבטיח להחליף לנו החדר אך הסיור בעיר שכנע אותנו שחדר בלי חלון - יתרון.
החדר היה בסדר אבל גפי שאמרתי לכל חדר הסיפור שלו. בחדר הזה המזרון למרות שהיה עבה מאד היה קשה כמו אבן. לא מובן בכלל. חוץ מזה מרקיז הכל בסדר.

בצהריים פגשנו את סג'אן המדריך. על סמך המלצה בפייס יצרתי איתו קשר מהארץ. 
הבחור נתגלה כנכס, סימפטי, דובר אנגלית טובה והעשיר אותנו בידע רב.

אמריצר היא עיר הקדושה לסיקים . לפני הסיור במקדש Santokhasar Sahib למדנו שהדתיים ביותר לובשים חמישה פרטי לבוש : תרבוש , משהו שמסייע לקשר עם אלהים ,סכין להגנה, מסרק לשמור על היופי, צמיד מתכת להזכיר למאמין שאם יעשו דברים רעים יתמלא גופם ומזונם ברזל ואחרון אחרון חביב תחתונים ארוכים מה שסייע לגברים לשמור אמונים לנשותיהם. סוג של חגורת צניעות (אשרי המאמין) 

כמו כן למדנו לדעת שמאז הגורו הראשון של הסיקים ועד האחרון היו 10 והגורו ה 11 הוא ספר התפילה הקדוש.

עיקרי אמונת הסיקים הם: לחלוק מפרי עמלך ולעזור לקהילה, לעבוד ולהתפרנס בכבוד ,להקים משפחה ולהתנדב בקהילה ולבסוף לחזור על שם האל (נאאם ג'אפו) ומיקוד המחשו.

מקבלים הסברים

חליצה

מנקים רגליים לפני כניסה למקדש

טובלים ומטהרים

הארוחה מבטאת את עיקרי האמונה, כולם יושבים - אין אחד עליון על השני, מה שלוקחים חייבים לסיים לא מבזבזים ומתנדבים מחלקים את האוכל.

הודים אוהבים להצטלם עם זרים או סתם להצטלם - ואני אוהב לצלם

המשכנו לסיור בעיר, שוק סטאונאי של בדים, מלאכות יד 

מקדש קטן

וגם שוק של מאות חנויות תכשיטים שמככב בהם הצמיד/רצף צמידים המציין שהאישה שעונדת אותם נמצאת בשנת הנישואים הראשונה שלה.

קבענו את מועד ההגעה לעיר ליום שבו מתרחש פסטיבל ה Dusshera . הפסטיבל מסמל את נצחון הטוב על הרע ובא לידי ביטוי בתהלוכה ובשריפת בובות ענק של הרעים (סוג של ל"ג בעומר).
סג'אן הוביל אותנו לתוך המתחם וחסך מאיתנו עמידה עם ההמונים אשר בכל מקרה היגיעו למתחם הסגור לקראת שיא האירועים.
הלחץ והצפיפות הפכו לבלתי נסבלים אז עברנו לעמדה מרוחקת מעט אך בטוחה יותר.

ולסיום זיקוקים

המקום המקודש ביותר לסיקים הוא מקדש הזהב. שמנו פעמינו לשם.

הדרך למקדש

כמו בכל מקדשי הסיקים ולא רק בהם, מחוייבים בהורדת הנעליים ומעבר בבריכת מים קטנה לטיהור הרגליים. בדר"כ יש מקום להפקדת הנעליים (עדיף, כיוון שה new balance שלנו עלולים לפתות חלק מהמאמינים והיו דברים מעולם)

הפקדת נעליים

טיהור רגליים

המקדש נמצא במרכזה של בריכת מים (קדושים כמובן) בתוכה טובלים המאמינים במקומות המותרים.

במקום נמצא הספר הקדוש - הגורו ה 11. בכל ערב בטקס רב משתתפים מובל הספר אחר כבוד למנוחה בחדר מיוחד ובכל בוקר הספר מוחזר למקומו במקדש.

צועדים לתוך המקדש

מבשר הגעת הספר

עובר מהאפיריון לראשו של איש הדת 

מלווה במדרגות לחדר השינה 

בסיום העברת הספר "מסתערים" אלפי מתנדבים לצחצח את כל המתחם, מסתערים פשוטו כמשמעו.

מסתער

תופעה מדהימה במתחם העצום הזה היא עזרה לנזקקים וההתנדבות.
כ 80000 (שמונים אלף) בני אדם סועדים את ליבם ללא תשלום בכל יום מימות השנה. הסעודה מתנהלת בישיבה על הריצפה (כולם שווים) בשני חדרי אוכל ענקיים בסדר ובשקט מופתי ,בשעה שמאות רבות של מתנדבים שמתחלפים כל הזמן עוסקים בניקיון הכלים, בישול ,קילוף וחיתוך מאות קילוגרמים של ירקות. במיוחד מרשים קילוף אלפי שיני שום...
מפעל הסעדה אדיר!

חדרי אוכל

מתנדבים

קולפים שום

הביקור במקדש השאיר עלי רושם עז. ברור היה לי שאלך לבקר שם שוב  לפני שנחזור לדרמסאלה. 

מחר טקס החלפת המשמרות בגבול הודו פקיסטן