לצאת למסע ארוך זה חלום ישן. כמה
ארוך ? כמה שיותר. כמה ישן ? כעשרים שנים באופן מודע וכנראה שהרבה יותר מזה , עמוק
בנשמה.
כעת (די מזמן למען האמת) כשהנוער כבר
לא נוער גדלו, התחתנו וחלקם לא גר בארץ, תאוות הנדודים שלי התחזקה והפכה לנושא שיחה
קבוע בבית.
כל מיני קומבינות הסתובבו בראש
(עדיין מסתובבות) איך לאן ומתי לצאת למסע. סיבוב ארוך על יאכטה בחופי אירופה, מסע בקראוון באירופה/ארה"ב
לעבור לגור בחו"ל לתקופה מוגבלת, טיול ארוך בדרום אמריקה או הודו ועוד כל
מיני...
טיול אחרי צבא, לידות, נישואי הילדים
ולפני החזרת ציוד, נראה הכי מתאים לגילינו.
בדרום אמריקה טיילנו, טיולי קראוון
ומגורים בחו"ל נעשה כשניהיה זקנים. נשארה הודו .
מהרגע שקנינו כרטיסי טיסה הפרפרים בבטן הגבירו את משק כנפיהם ונדודי השינה התעצמו.
השתדלנו להגיד בשכנוע עצמי "הכל יהיה בסדר" אבל בכל זאת אנחנו מבינים
שזה מהלך לא פשוט מכל בחינה. תקופת העדרות ארוכה מהבית משפחה וחברים וגם שהיה
ארוכה וצמודה אחד עם השניה. לא פשוט .
הסתערנו על ההכנות (מה שעוזר קצת עם
הפרפרים) למדנו מה שאפשר בזמן הקצר שבין ההחלטה לביצוע והשאר יסתדר כבר בדרך.
סידרנו מסגרת כללית ,החלטנו לא להתכלב ממש (סה"כ הצבא היה די מזמן) רק קצת.
דבורה התרכזה בסעיפי ההישרדות : מחלות,
מקומות מסוכנים (אנשים נעלמו בקסול, אני לא נוסעת לשם) "עקיצות", הגיינה
ומה לקחת איתנו .
אני בניתי מסגרת למסע של כשלושה חודשים. קנינו כרטיס פתוח בתקווה שהכל יהיה
בסדר.
כמו שאומרים ,בהודו "סאב קוצ' מליגה" - הכל אפשרי.
מדהים שאפשר לצאת בכל גיל לטיול אחרי צבא, כל הכבוד על האומץ,
השבמחקתמשיכו להנות ולמצות את ההרפתקה עד תום.
אני צריך להודות ,דבורה ואהוד, שמסע הודו שלכם מפיח בי רגשות קנאה. אני מאחל לכם שאת טעמה המיוחד של הודו שאני טעמתי בימים ספורים ונהניתי ,כפי שסיפרתי לכם, אתם תהנו פי כמה וכמה!
השבמחקאם זה טיול אחרי צבא,אולי אפילו תחתמו קבע.
אתה כרגיל מעורר השראה ❤
השבמחק