הבלוג של אהוד אלחנתי: טיול לאלסקה

אלסקה
עושה לי את זה.
משהו קצת לא מוסבר. כאילו משהו נפתח בבית החזה איזו תחושה של חיבור לטבע לעבר הרומנטי של חלוצים, מרחבים וחופש. כאילו קשר מיוחד למקום שלא הייתי בו מעולם. מן רצון וכמיהה לחפון ממנו עוד ועוד ולהגיע רחוק יותר ועמוק יותר לרבדים היותר כמוסים שלה הנסתרים מעין. לפגוש את בני המקום ולחוות איתם את מה שכבר חלף מהעולם או מרובו מזמן. להתחבר לאופן שבו מקיימים כאן חיים גם כשהחורף מכה בעוז. לספוג מההרפתקנות של כורי הזהב והנחושת במאה ה19 מעוצמתם ונחישותם של פועלי הנחת צינור הנפט האדיר מצפון המדינה כ 800 מייל עד לנמל הנפט בולדז. בטנדרות הקפואות של הצפון הרחוק וב THompson Pass התלול כאשר דחפורים נקשרו בשרשראות למניעת התדרדרות בעוד רוח מקפיאה נושבת על פני העובדים.

כמה מהטיפוסים שפגשנו במהלך הטיול ניסו כל אחד בדרכו להסביר מה הוא עושה שם. חלקם חיפשו הרפתקה, חלקם היגיעו לתקופה קצרה של עבודה בצעירותם ולא נפרדו ועוד כאלה שמגיעים כבר הרבה שנים כל קייץ כדי לעבוד שם כולם רואים באלסקה את המקום להגשים את הרוח החופשית של האדם.

דייב
הדריך וליווה אותנו בטיסה והשייט ל Wolverine Creek לצפות בדובים. גבר מגודל בן שבעים פלוס שהיה מורה , מחנך ומאמן פוטבול ,יצא לפנסיה לפני כ 15 שנים ומאז כל שנה מגיע לאלסקה בקייץ עם אישתו למספר חודשים כדי לעבוד בהדרכת תיירים. שלוש פעמים בשבוע טס עם חבורה קטנה משיט אותם בדוגית באגם עד לערוץ ועומד כל היום במים הקרים כדי לכוון את הסירה כך שהקליינטים יהיו מרוצים. בנתיים קנה כבר בקתה ולא ירחק היום עד שישתקע שם קבע. למה אלסקה? משך בכתפיו ואמר "כנראה שזה החופש"

דייב מסביר לאן טסים

מדריך אחר
בסירה שעגנה לידינו ,מורה למוסיקה 8 חודשים בשנה בוירגיניה. בקיץ מגיע לאלסקה, כמו דייב, מדריך. למה הוא כאן ? אין מקום יפה ומשוחרר יותר מזה בכל העולם הוא אומר. (כל העולם שלו זו ארה"ב כמובן כמו לרוב האמריקאים). הוא גם היה נחמד והעניק לנו סלמון ומתכון להכנתו.

שי - דג מהמורה למוסיקה

מוכרת ההמבורגרים.
בגלנאלן בזמן שהחברה חיטטו בחנות יד שניה על אם הדרך דיברתי עם מוכרת המבורגרים בדוכן שבמקום. הגברת בת כשישים לא תעזוב את המקום בעד שום הון שבעולם כבר 25 שנים עובדת כאן , לא עוזבת בחורף! ובעלה מפעיל ציוד כבד ברחבי המדינה הענקית ומגיע מידי פעם הבייתה. הילדים ? מקווה שישארו בסביבה אך לא מאמינה.

מורת הדרך לצ'יטנה
גיין - בת 38, בלונדינית עדינה, כנראה אם חד הורית. הגיעה בבוקר מוקדם לאסוף אותנו יחד עם בנה (בן שנתיים שמתגלגל איתה כל היום) ספרה שהיא מדרום דקוטה. הגיע לפני 18 שנה לביקור באלסקה ומאז היא כאן מפעילה שרות הסעות לשמורה ועובדת גם כמלצרית להשלמת הכנסה. שאלנו "למה?" והיא ענתה במין גיחוך שאין לה מושג...

הילד של ג'יין מקבל תשומי

ב Denali Hwy דרך כורכר באורך 140 מייל פגשנו זוג חלוצים. נוסעים ונוסעים רואים רק אגמים,הרים מושלגים וכל מיני חיות קטנות. אין שום סימן לתחנת דלק או ישוב כלום. שממה. פתאום פרסומת לפנצריה ובצמוד לה פרסומת לאספרסו. כמובן שעצרנו. גילינו באותו מתחם מסעדה עם שלט סגור. בעודנו מותחים את האיברים מהדרך המעייפת הופיעה גברת כבת 60 והודיעה שהיום יש לה עוגות קנמון נפלאות כתוספת לקפה. נכנסנו לבית קפה/בר. מסתבר שהמתחם הזה בית קפה/בר , מסעדה , פנצריה, חדרים פשוטים המיועדים רק לקבוצות , שייך לגברת ולבעלה. הם גרים שם כבר 40 שנה. בזמנו היה שם מכרה (שבינתיים נסגר) והיה יותר עליז. צריך לדמיין את המקום בחורף בלא שלג חבורת כורים שבאה לבר לשתות בערב, ציידים המגיעים עם דובים מוס ושועלים חלק למזון וחלק למכירה. אין חשמל רק גנרטור פרטי. אף אחד לא מספק להם מיים - משאבות שהכניסו לנהר ושיש להפעילם כל החורף כדי למנוע קפיאה. ככה גם היום. בעל הבית גם צד לפעמים ומוכר את הפרוות. אין להם חשמל , רק גנרטור. אין טלביזיה. הילדים גדלו ועזבו. הם נוסעים בכריסמס למשך שבועיים לבקר את הילדים ואת הנכדים.
שאלתי אם לא משעמם להם אחד עם השני לבד לבד כבר 40 שנה והגברת צחקה וצחקה ואמרה שהתרגלה כבר.
גם הם לא עוזבים. לי ברור למה!

אשת האמן
"בת למשפחת הופמן ומשפחת גוטליב" - עצרנו בדרך ליד סולטדנה, במגרש שהיו מוצגים בו עבודות עץ נפלאות.
במגרש הרחב עמדו 3 קראוונים, חנות ובית מלאכה. התברר שבמקום גרים (רק בקיץ) זוג צעיר הורים ל 2 ילדים וכן הורי הבעל. הבעל ואביו הם האומנים מגלפים דמויות בגזעי עצים. כששמעה הבחורה הצעירה (שכחנו את שמה) את העברית התפתחה שיחה מרגשת. התברר שסבא רבא שלה ברח במלחמת העולם השניה מרוסיה. כל משפחתו נספתה. הוא הקים משפחה בארה"ב במקום שלא היו בו יהודים ולא ידעו מה זה יהודים. הנכדים הלכו לכנסיה כמו כל השכנים. לפני מותו ביקש מנכדתו שתבקר בישראל. לא עזבנו לפני (שקנינו דובי עם ברכת שלום בעברית שגילף הבחור על פי הנחיות גבי) ומילאנו את בקשתה ורשמנו בעברית את שמות כל בני המשפחה ועוד מילים שונות

האמן הנכדה והילדה

אב ובנו מנילינצ'יק
התמקמנו ללינה בדרך צפונה מהומר על שפת נהר/אגם הגבולות כאן מטושטשים בשל רוחבם של הנהרות, פגשנו אב ובנו שעסקו בדייג.
מסתבר שהאב גודל כנוצרי באחת ממדינות ארה"ב והיגיע לאלסקה לפני כ 20 שנה. בנו שחיטט באינטרנט מצא שורשים יהודיים ומאז הם משתדלים לקיים את מצוות הכשרות (ככל שניתן . בכפר שלהם לא מבינים למה הם לא אוכלים פירות ים).

השיחה איתם הייתה מרתקת.
למדנו מהם קצת על מנהגי המקום מה מותר לדוג כמה באיזה שיטות ומה עושים למי שנתפס עם יותר מ 32 דגים בעונה במקום זה (מחרימים לו את הציוד, הרישיון ואת הדגים).
בעניין כלי הנשק המאיימים המרגיעים את הגנבים השונים קיבלנו גם עצה טובה בנושא הדובים - עדיף שתירה בהם ראשון ! הבן צד מידי פעם למטרות פרנסה. בשר הדוב ערבלחיכם וגם מוס יחשב למעדן. דגים זה ברור!
האב ,נטול שיניים בשפה העליונה (לא נתן להבחין בכך בשל הזקן העבות אך הודה "באשמה" כשלא יכול היה לאכול מהכיבוד שהצענו להם) סיפר שהוא מתפרנס מפה ומשם ושיש לו כמה עיזים ואלפי דונמים למרעה. אף אחד לא אומר איפה מתחיל ואיפה נגמר מרחב המחיה של כפריים כמוהו. ממנו קיבלתי את ההסבר הפשוט והמפורש לשאלה "מה מביא את האנשים להשאר ולחיות בתנאים לא קלים באלסקה . חופש ומרחבים. מעט חוקים ויכולת ליזום ללא מגבלות כמעט. למשל אוצרות הטבע אינם שייכים למדינה. אפשר לחפש זהב ,למצוא ולהכריז על המקום כשלך ועוד ועוד.