לאחר מספר רב של ימים נפלאים מכל הבחינות וגם מבחינת מזג האויר קמנו להשכמה רטובה וסגרירית בחניון הממוקם במרומי המעלה ל Independence Mine.
היום מתחילים להדרים לחצי האי קינאי ובכוונתינו להגיע היום עד ל Moose Pass .
עברנו דרך העיירה פלמר לקניות "קצרות" ולקחנו "מפה עירונית" (1000 תושבים)במרכז המבקרים של העיירה למטרות שיוסברו בהמשך. לא פחות חשוב קיבלנו שם את ספר הגאות של אלסקה. עדיין אין לי רישיון סקיפר אך באלסקה יש תופעות גיאות מרשימות הנקראות Bore Tide. את אכזבותינו ממנו , בהזדמנות.
הכי חשוב, היום שבת ושבת אינה שבת אם לא עשינו אזה גרג' סייל או שתיים. אז הסתייענו במפה ועשינו. דבורה באצילות רבה ויתרה על שאר האתרים ובמיוחד על אלה שבשכונות ה"עשירים" מחוץ לעיר.
גראז' סייל בפלמר - יפה מתענינת
המשכנו לבלוגה פוינט בה שתי אטרקציות עיקריות ,גיאות קיצונית ולוויתני בלוגה הרודפים את הסלמונים. על פי ספר הגיאות של אלסקה שקיבלנו במרכז המבקרים של פלמר, הגאות מתרחשת החודש השבוע בימים שבין 15 ל 23 לחודש והיגענו מאוחר. גם השעה לא התאימה היגענו ב 1400 והגיאות ב 1630 . לוויתנים לא היגיעו כמו גם ריצת הסלמונים שמתעכבת.
התצפית בבלוגה פוינט
ציפינו להם אך הם בוששו
קיווינו לראות משהו בחזרה לאנקורג' בערך ב2/7 .
המשכנו הלאה מאוכזבים משהו גם ממזג האויר והנה קרן אור (ראשונה). לגמרי במקרה בעצירת שרותים פגשתי אדם שהציע לי לראות דובים בטלסקופ שלו – משהו רציני ביותר. הצצתי ואמנם דובה שחורה והגור שלה מטיילים להנאתם במעלה התלול של ההר קצת אחרי בלוגה פוינט.
ההתבוננות התארכה למעלה מהמוצופה גם בגלל העובדה שניסיתי לראות את הדוב באמצעות עדשת המצלמה שלי. בעל הטלסקופ גיחך בסיפוק והסביר לי למה אין סיכוי. ואמנם לגבר טלסקופ אדיר ממדים על חצובה שיכולה לשאת מבנה רציני ועם מספר לא קטן של כפתורי כוונון . לא היה לי סיכוי אבל הלב פעם בהתרגשות רבה.
פגשנו את גבי ויפה המודאגים בסיבוב לפורטג' והמשכנו יחד לכיוון מרכז המבקרים השוכן על אגם הניזון מקרחוני האיזור ,פורטג' והביירון. מרכז המבקרים נבנה לפני כעשרים שנה כאשר הקרחון היגיע כמעט עד למבנה. מאז נסוג הקרחון כחמישה מייל ובאגם היפה שנוצר צפים קרחונים רבים . אל הקרחון עצמו אפשר להגיע בשייט בלבד.
לפי התמונות אפשר לראות שהיה קרררר. כל זה לא הפריע לחבורת צעירים לשוט בגלשן ערומים יחסית למה שאנחנו לבשנו.
ברררררר
ניצחון הרוח - איזו ?
נגמר דרמה
השלל של דבורה
גבי מנציח
התחיל טוב
נגמר דרמה
בשל השעה המאוחרת ויתרנו על שייט קצר לקרחון והמשכנו ברכב אחד לכיוון וויטטיר. עיירת החוף הזו שהייתה פעם מחנה צבאי מחזיקה נמל גדול המוציא סיורים במפרץ ,קולט את אוניות הקרוז הגדולות המשייטות בין ונקובר לאנקורג' ונותן שרותי מעבורת לולדז וקורדובה.
מה שמיוחד במקום הזה הוא בעיקר הכביש שחלקו נחצב כמנהרה חד מסלולית המשמשת את הרכבת וכלי הרכב המגיעים ועוזבים את וויטייר. בכניסה וביציאה עמדת הכוונה לכלי הרכב והתנועה מתנהלת בסדר מופתי (אחרת היו נמרחים שם כל הזמן על הקירות) כאשר בכל שעה עגולה מכוונים תנועה יוצאת ובכל חצי עגולה תנועה נכנסת.
המתנה לכניסה למנהרה
תורי הכניסה בהמתנה כאשר הרכבת יוצאת
פתח הכניסה
צר בפנים
סיור קצר בחלק התיירותי כלל שוב את ה Clam chowder המפורסם וגם כמה שרימפסים לקינוח.
(התמונות מהעיר באדיבות גבי רונן שלא מתעייף לעולם!!)
אם רק היה מקום במזוודות
דבורה מזמינה מרק ושרימפס
חזרנו למרכז המבקרים והחלטנו לעשות את המסלול הרגלי לקרחון ביירון.
בדרך הפתעה – חברה צופים אל ההר ומזהים שם שני דובים. קשה להסביר את ההתרגשות הכרוכה בחיפוש ומציאת דובים. אולי בגלל שהלך די קשה עם הנושא עד כה כל זיהוי הוא חגיגה.
בקרחון השתובבנו מעט
בדרך חזרה מהקרחון גבי (גם צלם וגם צייד - מסתבר) זיהה בעיין בלתי מזויינת דוב על ראש הסלע ושוב פיק ברכיים. לא ברור מה ההתרגשות הגדולה מהפגישה עם דובים. כנראה שבכל זאת יש משהו מיוחד בחיה הגדולה שלמדנו כקטנים להכירה כ"דובי" ומסתבר שיש להזהר. אנחנו מטיילים בשבילים לצלילי פעמונים שכן רצוי מאד לא להפתיע את הדוב ובכל מקום תלויות אזהרות בנוסח "אתה נמצא בארץ הדובים ולכן ....". כללית הבנו שאם פוגשים דב חום (גריזלי) יש להעמיד פני מת ולקוות לטוב או לטפס על עץ אם הוא סמוך ממש. בכל מקרה אין מה לרוץ כי הם מהירים מאיתנו. במקרה של דב שחור יש לנפנף בידיים ול"הראות" גדולים (יפחיד אותו ?). אם הותקפת על ידו – תלחם ותתפלל, אם נושך אותך תישך חזרה.
אגב, למדנו להפתעתינו שהדגים באיזור אינם יודעים לקרוא. ב Willow Creek יש מרפסת תצפית בדגי סלמון ובאחד משילטי ההכוונה כתוב בפרוש שסוג מסויים של סלמון מגיע לאיזור בין אמצע יוני לאמצע יולי. הם לא קראו את השלט.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה